טוב מאוחר מלעולם לא / יונתן טל
טקס בר המצווה בשנת 1954 היה מאורע כיתתי נטול כל סממנים דתיים. הוא נחגג אצלנו בחדר האוכל הישן, טרם קם על חורבותיו זה הנוכחי. בשיא הטקס הועלתה על הבמה ההצגה "נסיך סצ'ואן". בהגיע חלקי בהובלת המחזה קולי נאלם דום... שרה ר. המטפלת שחשה בתקלה עלתה לבמה, הצמידה שפתיה למצחי ופלטה "אתה קודח מחום, עוף למיטה!"
בזה הסתיים חלקי באירוע הכה חשוב, לו מחכה כל צעיר יהודי באשר הוא. מה שהסתכם עבורי בגלובוס יפהפה פרי מתנת דודי .
יובל שנים עבר מאז, הטקס האומלל נשכח לחלוטין, כאשר יום אחד עצר רכב בחזית נגריית הקיבוץ. מדלת הרכב יצא גבר בלבוש רב. לראשו מגבעת וזקן.
וקרא: "בואי ניגש, יש כאן מישהו מעניין!"
למחרת שב הרכב ונעמד ליד הנגרייה. הפעם עם עוד זוג נשים, כיבוד ואביזרים לטקס
***
משקרב הזוג ונעמד בדלת הנגרייה מיד מוגנטה תשומת ליבם לשלט על הקיר ממול: "היכונו לבואהמשיח".
נחושים, ברגל חפצה נכנס הזוג פנימה והחל לנהל שיחת אגבים קלילה, בלתי מחייבת, שעיקרה "מה חשיבות הדת אצלכם בישוב?" כגורדוניסט גאה הבהרתי כי תיעוב הדת הורש לי עם חלב אמי. שכן כל משפחות הורי נבלעה במשרפות תוך ששפתיהם ממלמלות פסוקי קודש, שנפלו על אוזן אטומה - דווקא כשצריך - אולי בתקווה לשכך רעה שכלתה.
הסברתי לו שמקימי הקיבוץ בזו למורשתם הדתית מהבית וכיום, כל חג מסורתי בלוח השנה מומר בטכסי "בכאילו". כל פעם בכוריאוגרפיה אחרת. מן הסתם אמירותיי שהובעו בטון מזלזל בחנו את העומד מולי, טרם שהציג את עצמו. עם שהפלטתי: "מעולם לא חוויתי בר מצווה כהלכתו" תוך פירוט המאורע שתואר בראשית הדף. לרגע זה ציפה מיודענו, הוא הרים אצבעו מעל ראשו כנביא וקרא בעליצות: "אם כן, מחר תחווה כאן טקס בר מצווה כהלכתו!"
ליבי ניתר בחזי על מזלי ששפר.
וכמו שמע האל לבקשתו. למחרת שוב חזר הרכב ונעמד ליד דלתי. הפעם נוסף עוד זוג נשים לצוות, כולן נושאות בידיהן תקרובת מזון ואביזרי טקס. מיודענו הרב - ה"דינאמו" העסקי עצמו, אימץ אל ליבו טלית מגוהצת ומערכת תפילין חוקית למהדרין. הכל הובא פנימה והוצב ישר על נסורת משור החיתוך, שבאורח פלא הפך לעיני "שולחן ערוך".
פחדתי פן חבר קיבוץ לא צפוי, שיגיע עם רהיט לתיקון, יחזה בגדול הכופרים בקלונו
***
למראה ההכנות לרגע אחז בי פחד. פן כל שניה, חבר קיבוץ לא צפוי, נושא בידו רהיט לתיקון, עשוי להיכנס ויחזה בגדול הכופרים בכל קלונו. אך בינתיים האנטרופולוג - הרפתקן שבי, השתיק כל התנגדות מצדי. כבקי בדקויות המסורת רכס הרב סביב אברי את חגור התפילה וכמו חתן בחופתו החלתי קורא מהסידור שהוגש לפני את פרשת השבוע תוך מעקב אחר אצבעו.
"תן לי שתים עשרה אלף ש"ח - עבור הטקס והסידור!!!"
***
וואו!!! לזאת לא ציפיתי. פגה באחת אווירת הרצינות. לפתע שב ניחוח העץ הטרי לנחירי. המום חשתי כמו מחליק חסר שליטה למאורת הארינמל. והרי תמיד סירבתי להניח תפילין שהוצעו לי במוקדי ציבור שונים.בשמץ גמלוניות ניסיתי להשתחרר מהחיבוק המיסיונרי. לתרץ את היסחפותי לטקס בעודף סקרנות של אנתרופולוג חובב, שכבר נטל חלק באירועי דת שגויים, מפולינזיה עד כורדיסטאן (כולל התאסלמות).
נזכרתי בלקחי עבר, בדבר קלות האובדן של יכולת שיפוטי והכרח לקטוע כל טקס דתי ביזארי - ברגע ש"יחל לעלות לי". אך הנ"לי לא ויתר. לרגע נחשף אופיו האמיתי. הוא הוכיח בקיאות בהלכות מקח וממכר ואף הפחית... אלפיה מהסכום. "זו השתתפותי האישית!" הכריז.
חייב הייתי לקנות זמן בכל תרוץ אפשרי...
הפשלתי כיסי מכנסי החוצה והסברתי לו במתק קול שגם בקיבוץ המופרט, קיבוצניקים עדיין אינם נושאים על גופם ארנק כמעשה יום יום. יהא עלי לשכנע נואשות את הגזבר בחוקיות התשלום - בטרם יכריז האלמוני שליטה על תקציבי.
את היסחפותי לטקס הזה תירצתי בסקרנות של אנתרופולוג חובב
***
לנוכח דברים אלו, מעשה טובע המשיך הרב והוריד את המחיר, הכל בעבור סידור פשוט שייתכן ניתן להשגה בפרוטות. אך מהבעת פניו הובן כי גזר הדין נקלט. אבל וחפויי ראש נאלץ הצוות לקפל את מרכולתו. ומסר הכניסה לעול מצוות, הוחלף ב"אולי יש לך רהיטים ישנים למסירה? ו...אולי תוכל לתרגם את סיפורי הלובאביצר לשפת העלון המקומי?" למחרת אף הובאה לפתח ביתי ארוחת שבת למהדרין על כל מרכיביה המסורתיים...
עשור נוסף עבר מאז. לא פעם בבית העלמין שלנו, ממרומי גילי עדיין מהתל בי ההרפתקן חסר התקנה, לפנות לאותו רב בשעת קריאת "אל מלא רחמים" על קבר גורדוניסט זה או אחר העולה למרומים וללחוש באזנו: "עוד מעט יוחזר לך חובי". אולי אז יקבל טקס בר המצווה השלומיאלי את חותם הרשמיות והרב יוכל לפתוח סניף חב"ד במשקנו - כפי שתכנן לראשונה עם פגוש מבטינו...
צילומים: מיטב פלד
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!