מצעד האיוולת הישראלי (רשימה חלקית) / עלי קדם
בספרה הידוע "מצעד האיוולת" מנתה ההיסטוריונית ברברה טוכמן ארבעה מקרים בולטים (מתוך אלפים) כדוגמאות לאיוולת של מנהיגים, שהמיטו אסון על עמם ועל ארצם. טוכמן סיפרה על הנאיביות-מרצון של אנשי טרויה, שהכניסו את הסוס אל תוך העיר. על שחיתות האפיפיורים שהביאה לצמיחת הפרוטסטנטיות, על הבריטים שאיבדו את אמריקה, ועל ארה"ב שהפסידה בווייטנאם. על פי דוגמאות אלה, איוולת מתרחשת כאשר מנהיגי מדינה פועלים ניגוד לאינטרסים שלה, למרות סימני אזהרה ברורים ומובהקים, ומביאים עליה אסון וחורבן. גם בהיסטוריה של ישראל לא חסרים מעשי איוולת מסמרי שיער, הנה כמה מהם.
"מפעל ההתנחלויות". עד מלחמת ששת הימים אף פוליטיקאי לא חשב על שינוי גבולות ישראל. גם בשבועות ובחודשים אחרי הניצחון, ההתייחסות ל"שטחים" הייתה כאל קלפי מיקוח תמורת השלום המיוחל. מצעד האיוולת החל בימי שלטון המערך, המשיך ביתר עוצמה בימי בגין ושרון, והגיע לטירוף מוחלט – כפי שאנו רואים מדי יום בתקשורת - בתקופת הממשלה הנוכחית.
התנחלות אביתר. רוב המדינות בעולם אינן מכירות בהתנחלויות (מתנועת נחלה)
***
התוצאה היא שכיום יושבים מעבר
לקוו הירוק כחצי מיליון ישראלים, כולל ירושלים. רוב מדינות העולם, כולל
ידידותיה של ישראל, אינן מכירות בהתנחלויות ורואות בהן אקט שמנוגד לחוק
הבין לאומי. למרות שמעולם לא נערך משאל עם על סיפוח "השטחים", בפועל בשום
תסריט לא ניתן לפנות אפילו חלק קטן מהמתנחלים. התוצאה לעתיד, ובעצם כבר
היום, היא או מדינת אפרטהייד שתאלץ להפעיל יותר ויותר כוח, או מדינה דו
לאומית עם כ-5 מיליון פלסטינים (כולל ערביי ישראל). רק לחשוב מה היה קורה
אם מאות אלפי המתנחלים היו מתיישבים בגליל ובנגב, שם כידוע "אין משילות"
ויש איום על הרוב היהודי.
החלשת הרשות הפלסטינית. מכיוון שממשלות ישראל לא באמת רצו פשרה כלשהי ושלום, היה לה נוח לפגוע ברשות, שהייתה אז הנציגות הבלעדית של הפלסטינים. ההתנתקות נעשתה בלי תיאום עם הרשות, מתוך רצון שלא להעניק לה "הישג". ברור שגם הצד שלהם "תרם" את חלקו העקוב מדם, אבל הסיפור של שנות נתניהו חד משמעי: חיזוק החמאס, ששולל את קיומה של ישראל ושואף להכחידה, והחלשת הרשות שדווקא עוזרת לישראל בצד הבטחוני-מודיעיני. ישראל מקיימת ביהודה ושומרון מדיניות של הפקעת קרקעות, ביתור השטח הפלסטיני, גירוש קהילות, ותמיכה בטרור יהודי, ואחר כך מצהירה שאין פרטנר. אחת התוצאות של תהליך זה היה אסון ה-7.10.2023
מצעד האיוולת. דוגמאות למנהיגים שהמיטו אסונות על עמיהם
***
התעלמות מהדיפלומטיה ומאירופה. ישראל מתנהלת תוך התעלמות מהחוק הבינלאומי ומדעת הקהל העולמית. משרד החוץ שלנו הוא לא יותר מקישוט, סרח עודף. נתניהו אחראי על הקשר (בעצם ריסוק הקשר) החשוב – עם ארה"ב, ומשאיר את הפירורים לגדעון סער, שמצידו מאיים ומעניש את מדינות אירופיות שאומרות לנו את האמת בפרצוף. באיזשהו שלב העולם איבד את ישראל, הן ברמת הממשלות והן ברמת הרחוב ודעת הקהל.
איתותים למו"מ ופשרה אפשרית, מהיוזמה הסעודית ועד לשיחות עם ממשלת לבנון, נתקלים בכתף קרה של ממשלת ישראל, שמעדיפה להסתמך רק על כוח ולזנוח את המסלול הדיפלומטי והמדיני. התוצאה: ישראל הפכה למדינה מצורעת, שמנהיגיה מבוקשים ועלולים להיעצר בחלק ניכר ממדינות העולם. במקביל, צה"ל נלחם במספר חזיתות במקביל, כובש עוד ועוד רצועות ביטחון בהן הוא זורע הרס ואדמה חרוכה, עם תקציב ביטחון ענק שמתוח עד הקצה.
נטישת הרוב היצרני חילוני. עתידה, חוסנה ושגשוגה של המדינה מותנה בכמה עשרות אלפי אזרחים: רופאות ורופאים, נשות ואנשי הייטק, מהנדסות ומהנדסים. רבים מהם – לא כולם – תומכים במדינה ליברלית ודמוקרטית, מדינה שממתקיים בה שוויון בנטל, שמכבדת את החוק ואת מערכת המשפט ואינה משלימה עם שחיתויות ועם מושחתים. הכיוון שאליו מובילה הממשלה הנוכחית – הדתה, מדינת הלכה, פוליטיזציה של השופטים ושל המשטרה, חוק השתמטות, שימוש בחסינות על מנת לבצע עברות, צמצום חופש התקשורת, חלוקת ג'ובים מושחתת – הם ביטוי לאיוולת: הרי מי שיוכל מאותם אזרחים שהוזכרו יברח מכאן, וכך המדינה כורתת את הענף שעליו היא יושבת.
מנהיגי המפלגות הערביות בישראל. איוולת לפסול 20% מהאזרחים (Archive/AFP)
***
החרמת המפלגות הערביות. או בשם הקוד: "ממשלה ציונית בלבד". השיטה: מציבים תנאים שמראש לא יאפשרו אפילו למפלגה ערבית המבקשת להשתלב ולפעול בתוך הנרטיב הישראלי – להצטרף. שלטון על טהרת היהודים. זו איוולת לפסול מראש 20 אחוז מאזרחי ישראל, קיבוע הדרתם ודחיקתם, וחיזוק הכוחות הקיצוניים – איסלמיסטים המתנגדים לכל שיתוף פעולה עם מדינת ישראל.
הקוראים מוזמנים משלהם להוסיף למצעד האיוולת הישראלי, לא חסרות עוד דוגמאות.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
מצעד הרשעות לא איוולת
התיאורים נכונים, הטיעון מוטעה