גשם של מטאורים / אמיר ירחי
מטאור הוא כינוי לפס האור הנראה כאשר מטאורואיד או אסטרואיד חודר לאטמוספירה של כדור הארץ. מטרי מטאורים נגרמים על ידי מטאורידים שמקורם משביט. בכל פעם ששביט חולף בסמוך לשמש, הוא מותיר אחריו שובל של רסיסים, בדרך כלל קטנים מאוד, הנושרים מ"זנב" השביט. אם מסלולו של השביט חצה את מסלול כדור הארץ, כדור הארץ ישוב ויחלוף דרך ענן השרידים הזה באותה נקודה במסלולו בכל הקפה שלו סביב השמש – כלומר: בכל שנה, בתאריכים קבועים, ייראו מכדור הארץ מטאורים רבים יחסית. (מקור: ויקיפדיה)
"מטר הפרסואידים הגדול" זעקו הכותרות בשבועות שלפני הלילה המיוחל. אינסוף כתבות ובלוגים באינטרנט, מבצעים מיוחדים של רשות הטבע והגנים וכל פורום אסטרונומיה אפשרי, במצפה רמון ובערבה בכלל אי אפשר היה להשיג מיטה פנויה, פקקים בכניסה וביציאה מהמכתש....חזון אחרית הימים.
השמיים נפרשים בפניך עם מיליוני כוכבים מנצנצים
***
המציאות, כמו תמיד, הרבה יותר מורכבת ומאתגרת. מי שציפה לגשם שוטף, משהו שנראה כמו תמונות ב-CNN בתחילת הפלישה הקרקעית לעיראק, או סצנות מסרטי מלחמת הכוכבים, בוודאי שהתאכזב. מטר הפרסואידים הגיע בשיאו לתחזית של מעל 80 מטאורים בשעה. המשמעות היא קצת יותר ממטאור אחד בכל דקה, שיכול להופיע בכל מקום בשמיים. חלקם חזקים וברורים, ואחרים הם פסים קצרצרים ודהויים שלא תמיד נראים בעין (המצלמה רגישה קצת יותר). בקיצור - אין לנו שום יכולת לראות את כולם, ו/או לצלם את כולם.
ואחרי שאמרנו את זה, זו תופעה שהיא לא פחות ממדהימה. קודם כל, גם בלי המטאורים, לילה במדבר הוא חוויה מרעננת נפש – אפילו בחום הכבד של יולי אוגוסט במזרח התיכון. כשהשמיים נפרשים בפניך עם מיליוני כוכבים מנצנצים, שביל החלב זורח במלוא תפארתו, ומדי כמה דקות פס אור בוהק חוצה את השמיים וסוחט קריאות התפעלות (או לפחות בקשת משאלה בלב), גם הציניקנים האחרונים יתקשו להישאר אדישים.
אור בוהק חוצה את השמיים וסוחט קריאות התפעלות
***
צולם בערבה באזור נחל פארן. צילום: אמיר ירחי
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!