איוב יוצא אל העולם בשאלה / דודו פלמה
1. שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר; וְאַחַר דַּבְּרִי תַלְעִיג.
הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי; וְאִם מַדּוּעַ לֹא תִקְצַר רוּחִי.
פְּנוּ אֵלַי וְהָשַׁמּוּ; וְשִׂימוּ יָד עַל פֶּה.
וְאִם זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי; וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת.
מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ; עָתְקוּ גַּם גָּבְרוּ חָיִל.
זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם; וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם. (איוב פרק כ'א)
מדוע זרעם נכון לפניהם עמם?
השאלות של איוב הן שאלות של אדם שבא לקרוע את תמונת המטריקס של עולם הבנוי על שכר ועונש, ולהראות את העולם כמות שהוא באמת. עולם על כל זוועותיו. עולם של קיום אנושי מלא בשאלות קשות המקשות על הקיום האנושי הן הפרטי והן הכללי.
3. ויקטור פרנקל רואה את הדברים קצת אחרת, אבל לא שונה מהותית. ואומר לנו שאנחנו צריכים להבין שמה שברור לנו על העולם, שהעובדה שאנחנו נשאל אותו שאלות והוא יענה לנו תשובות - איננו נכון. למעשה, טוען פרנקל, זה הפוך. העולם שואל אותנו שאלות ועלינו מוטלת החובה לענות על שאלותיו של העולם מתוך נטילת אחריות על חיינו.
איוב נמצא כל כולו בתוך שאלותיו. והשאלות שהוא שואל הן שאלות מהסוג שכל התשובות שישיבו עליהן רעיו לא תכסינה אותן. מרגע שנגמרו לו התשובות איוב יוצא בשאלה גדולה. ומרגע ששאל בהכרח השיח שלו כשואל שאלות לבין רעיו היודעים את התשובות הישנות, יהיה שיח עם אנשים המזדעזעים מעצם העובדה שאיוב מעמיד אידאולוגיה המבוססת על שאלה ולא על תשובה.
5. אהרון דוד גורדון כותב ב'אדם והטבע' ש"הכפירה הגדולה, המקורית, בת הצער הגדול והמחשבה המחפשת הגדולה, היא פוריה ויוצרת לא פחות מן האמונה הגדולה, שגם היא הנה בת הצער הגדול והמחשבה המחפשת הגדולה. הכפירה הגדולה הביאה לעולם עוד בשנים קדמוניות את דת הבוּדהה הנפלאה, הכפירה הגדולה בראה בזמננו את רעיון ‘האדם העליון’. זה כוחו של הצער הגדול שבכל מקום שהוא נמצא הוא יוצר".
"...אין זה מקרה שיריבי התבונה הם גם אויביה של השאלה.
הרי מותר האדם אינו רק בשכלו, אלא גם ביכולתו לשאול. אלמלא יכולנו לשאול, לא היינו מסוגלים גם להשיב, ולכן לדעת את המעט שניתן לדעת; ומצד שני, אלמלא יכולנו לשאול יותר ממה שאפשר להשיב, אולי לא היינו בני אדם.
כי האדם שואף תמיד ליותר מכפי שתבונתו מסוגלת לתת לו, והרבה פעמים הוא שואף לוודאות, למוחלטות, לנצח ולאינסוף.
בתור שאיפה, אולי אין דבר אנושי מזה; אך כאשר נדמה לנו שהגשמנו שאיפה זו, או שהיא בכלל ניתנת למימוש – חרגנו מגבולות האנושי לעולם האגדה, ואולי גם ההונאה העצמית, כי סיפקנו לעצמנו נחמות שווא ואפשרנו לאחרים להשלות אותנו ולשלוט בנו..."
7. איוב משנה את הסדר שעליו בנוי עולם התשובה של רעיו. עולם שבו הכל צפוי מראש והרשות אינה נתונה, לעולם שגם אם הכל צפוי בו מראש הרשות נתונה לאדם לשאול שאלות קשות ולבקש עליהן תשובות שיניחו את דעתו. אולי האלוהים אחרי איוב הוא הרבה יותר קרוב ל"אלוהי הקהילה" של פרופ' דוד הרטמן מלאלוהי הָרֵעִים של איוב, היושב בשמים ומחלק שכר לצדיקים ומעניש את הרשעים.
"לפי תפישתי, הבנה אמיתית של אלוהים מחייבת שהוא נמצא בתוך הקהילה, ומתקדש או מתחלל בתוכה. לכן הוא מתרגש ונסער במקרא. מה לעשות, אלוהים צריך את הקהילה. אלוהי אריסטו אינו צריך את הקהילה אבל אלוהי היהודים צריך, יש לו תלות, ולכן הוא מתרגש וכועס כאשר הקהילה מתנהגת בצורה נפשעת. על כך צעקו הנביאים. הצעקה של הנביאים היא הצעקה של אלוהים, התלוי באופן חיי הקהילה. אם אין צדק בתוך החברה, ואתם נוהגים לענות יתום ואלמנה, אלוהים מתחלל. הוא תלוי בכם! זהו אלוהי היהדות".
דַּבֵּר אֵלַי,
דַּבֵּר אַתָּה אֵלַי
נִלְּאוּ אָזְנַי מִשְמׁעַ
קוֹלִי אֱנוֹש,
כָּבְדוּ אָזְנַי מִשְמׁעַ
הֲמוֹנוֹ
מָלְאוּ אָזְנַי
דִמְמָתְךָ
דַּבֵּר אֵלַי
דַּבֵּר אֵלַי אַתָּה,
מֵעֵץ, מִסֶּלַע, מִכּוֹכָב.
שבת של שלום ושל שאלות גדולות
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!