המצב הקשה שישראל נכנסה אליו / ד"ר דן שיאון
היום (13.8) הצהיר מנכ"ל מועצת השלום ניקולאי מלאדנוב כי בימים האחרונים החל לפעול מנגנון לניטור הפרות ברצועה, וכל הפרה שתאומת תטופל. במקביל עלתה טענה כי מועצת השלום העבירה 400 מיליון דולר קטאריים לחמאס לכיסוי חובות - טענה שמלאדנוב עצמו הכחיש באופן נחרץ וכינה "שקרית", בהבהירו שכספי המועצה אינם עוברים דרך חמאס וכל חוזה כפוף לבדיקה ואישור מול הממשלות התורמות.
יחד עם זאת, ליברמן, שביקר השבוע בעוטף עזה, מדבר על טענה שונה: הסכמת נתניהו להעביר 400 מיליון דולר לרצועה "לספקים כביכול", כאשר לטענתו 20% מערך כל משאית מסחורה זו מגיע בפועל לכיס חמאס. בין אם מדובר באותה פרשה ובין אם בשתי טענות נפרדות, השורה התחתונה זהה: כספים ניכרים זורמים לתוך עזה בדרכים שמעוררות חשד ליהנות ממנו את חמאס, ולו בעקיפין.
***
מדאיג לא פחות: לפי חשיפת ליברמן, כ-50 מחבלי כוח נוח'בה של חמאס תרגלו בשבוע האחרון פשיטה וכיבוש של יישוב יהודי - ומפקדי צה"ל בשטח שביקשו לפעול נגדם קיבלו הוראה מפורשת מהדרג המדיני שלא לגעת בהם, "אפילו לא לירות קפצון אחד". באותו ביקור מדווח ליברמן כי נסיגת צה"ל מהקו הצהוב הושלמה למעשה: הכוחות נסוגו לקו המוצבים (הקו הסגול), וכל המרחב שבין הקווים - כולל הבטונדות הצהובות עצמן - ריק כעת מנוכחות ישראלית, על אף שההנחיה הרשמית שלא לפנות את הבטונדות מוצגת כלפי חוץ כאילו הקו עדיין מוחזק.
אי אפשר להגזים בנזקים העצומים שמדיניות נתניהו בשנים האחרונות גרמה לישראל בשני תחומים מרכזיים: בתחום הגרעין, שאיראן קידמה בצורה מטאורית מאז ששכנע את טראמפ לצאת מההסכם ב-2018, ובמסמך 20 הנקודות שעליו חתם בבית הלבן בנובמבר האחרון - מסמך המתווה את מפת הדרכים להקמת מדינה פלסטינית חמאסית בעזה, ומעמיד את ישראל עם הגב לקיר, עם מינימום יכולת תמרון. אחרי כמעט שלוש שנות מלחמה, ישראל נמצאת עם שסע פנימי מתמשך ובידוד בינלאומי חריף, ונראית בעיני חלק ממדינות העולם כ"ילד המוכה של הכיתה" שכל אחד יכול להתעלל בו.
לא פלא שטורקיה, המקדמת את האחים המוסלמים ושואפת להגמוניה אזורית, יחד עם קטאר שמימנה את חמאס ואת מתקפת ה-7 באוקטובר, מובילות כיום את המהלכים נגד ישראל. חוסר הנכונות של ראש הממשלה למנף את ההישגים הצבאיים – הראויים לכל הערכה - להסדרים מדיניים בשל אינטרסים פוליטיים אישיים השאיר את הזירה המדינית פרוצה למדינות עוינות שנכנסו לוואקום שישראל הותירה. המערכה המתואמת נגדה ממוקדת כיום בשתי זירות: ההסדרים בעזה, ובניית ברית אזורית שעשויה לפעול נגדה.
ברית סונית של סעודיה, טורקיה ופקיסטן תחתור לבידוד ישראל (nournews.ir)
***
ראש הממשלה מצהיר פומבית שהוא מתנגד למסמך 15 הנקודות האחרון של מועצת השלום - צעד שהוא, מעבר לכל דבר אחר, סטירת לחי לממשל טראמפ, המשענת האחרונה שנותרה לישראל בוושינגטון - אך בשטח המצב הפוך: צה"ל כבר מכין בסיס לחיילים ממרוקו (כמה מאות, לפי דיווחים) בצד המזרחי של רפיח, במסגרת כוח הייצוב הבינלאומי, ומקורות בממשל האמריקאי עצמו מודים כי הם "נותנים מרחב" לנתניהו לקראת הבחירות, ובלבד שלא יבצע סיכולים. פיקוד הדרום, בלחץ מדיני כבד, קיבל הנחיה להימנע מסיכולים ממוקדים ללא אישור הרמטכ"ל, כשהחיילים מוגבלים בפתיחה באש אלא מכוח הגנה עצמית בלבד.
שתי נקודות ראויות להפנמה. ראשית, תוכנית 20 הנקודות של טראמפ - הקוראת לנסיגת ישראל מעזה, הקמת ממשלת מומחים, כניסת כוח ייצוב, ובסיומו של התהליך הקמת מדינה פלסטינית - היא כיום התוכנית היחידה שמונחת על השולחן, עליה חתם ראש הממשלה בעצמו בבית הלבן, ושקיבלה גושפנקא בהחלטת מועצת הביטחון 2803 מנובמבר 2025. בסופה מתוכננת לקום ישות חמאסית עוינת, מגובה מדינות ערביות עוינות. תוכנית שישראל תוכל אולי לעכב אך תתקשה למנוע. מבחינת טורקיה וקטאר מדובר ב"win-win" מובהק: קידום האינטרסים שלהן בעזה, תוך דחיקת ישראל לפינה בזירה הבינלאומית. היעד המוצהר: מדינה פלסטינית חמאסית במימון ובשליטת קטאר וטורקיה, כאשר טורקיה חולמת גם על בניית נמל בעזה שיעניק לה עמדה אסטרטגית על חופי ישראל ומצרים, תוך איום פוטנציאלי על אסדות הגז ועל נתיבי השיט באגן הים התיכון.
***
שנית, מתגבשת ברית סונית אזורית חדשה - "ברית מכה" - של סעודיה, טורקיה ופקיסטן, שאליה עשויות להצטרף גם מצרים וקטאר. היא נועדה לכאורה להתמודד מול איראן, אך בפועל גם לבודד את ישראל ולמלא את מקום ארה"ב, המעוניינת לצמצם את נוכחותה באזור. זוהי ברית פוטנציאלית עוצמתית: סעודיה עם שני המקומות הקדושים לאסלאם ומשאבי הנפט, פקיסטן עם הנשק הגרעיני והקשרים ההדוקים עם סין, וטורקיה עם תעשיית נשק מפותחת, אמביציה אזורית עזה, וחברות בנאט"ו - שילוב שיכול בהחלט להשפיע על מאזן הכוחות באזור. ישראל כבר למדה מניסיונה שאקדח שמונח על השולחן במערכה הראשונה עלול לירות בשלישית - והיא בהחלט עלולה להיות היעד.
הדרך היחידה למנוע המשך הדרדרות הוא חידוש המערכה מדינית, שיקום יחסים וחידוש קשרים ובריתות עם מדינות באזור ובעולם - שלא מעטות מהן חולקות אינטרסים משותפים עם ישראל. זהו דבר שהממשלה הבאה תצטרך לעשות מיד עם הקמתה.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!