מתור היירדאל ועד איתן סט / שמחה שטיין
ב-7 באוגוסט 1947, אתמול לפני 79 שנים, תם מסע: הרפסודה בשם "קון-טיקי" כשהגיעה לאחד האיים שבפולינזיה הצרפתית. פולינזיה זו מושבה צרפתית במרכז האוקיאנוס השקט, שנמצאת במחצית הדרך שבין אוסטרליה לאמריקה הדרומית. בפולינזיה פחות מ-300,00 תושבים והיא כוללת 118 איים שרק 67 מהם מיושבים.
אז מה המיוחד בשיט הרפסודה הזו? מדוע היא יצאה בקול תרועת המונים מנמל קייאו במדינת פרו? מה הסיבה למסע של כמעט 7,000 ק"מ באוקיאנוס במשך 101 ימים חשופים לים סוער, גלים ורוחות ומי שמנווט את הרפסודה אלה אנשי מחקר ולא ספנים מיומנים?
אז התחלת סיפור המסע היא באדם בשם תור היירדאל. נורווגי שהיה אנתרופולוג וחוקר ארצות, הרפתקן באופיו. היירדאל לא הסתפק בלימודים במגדלי השן באוניברסיטאות והחליט יחד עם חברתו, לחיות באחד האיים בפולינזיה הצרפתית. שם נישאו השניים. לאחר שנה הם חזרו לנורבגיה אבל השהות באיים לא נתנה להיירדאל מנוח. ומה הטריד אותו? מהיכן הגיעו המתיישבים הראשונים לפולינזיה או ליתר דיוק מהו המקור של הגזע הפולינזי ותרבותו.
תור היירדאל. חיפוש מקורם של מתיישבי האיים, לא הרפה (מוויקיפדיה)
***
הנושא האזוטרי הזה אמנם שווה מחקר ואפשר להגיע לתוצאות בתנאים של חדרי לימוד וספריות, ניתוח מפות, מפגש עם אנשי האיים. אבל היירדאל ההרפתקן רצה מחקר יישומי בשטח.
לנגד עיניו היו שתי תיאוריות למוצא העם הפולינזי. שתיהן מדברות על הגירה בשלבים: הגירה מיבשת אסיה שעברה דרך קבוצות איים באוקיאנוס השקט. אחת מציגה את מיקרונזיה (זוכרים: זו שתמיד תומכת בישראל) כתחנת מעבר, כשממנה, במסע ממערב למזרח הגיעו המתיישבים הראשונים לאיי פולינזיה הצרפתית.
היידראל כפר בכך וטען כי האינדיאנים היו הראשונים הגיעו דווקא ממזרח למערב כלומר מאמריקה הדרומית. הוא בדק ומצא כי משטר הרוחות והגלים ובנוסף סיבוב כדור הארץ מחזקים את התיאוריה שלו, למרות שהמרחק מאמריקה הדרומית הוסיף יותר מ-1,000 ק"מ למסע.
הקון־טיקי כמה שעות לפני סיום ההפלגה ((Kon-Tiki Museum
***
הרפסודה יצאה לדרך והגיעה כאמור ב-7 באוגוסט 1947 לפולינזיה. בכך הוכיח היידראל כי מסע כזה היה אפשרי ולפיכך התאוריה שלו צודקת.
אבל מאז נעזר המחקר המודרני בגנטיקה וכיום נוטים לאמץ את התיאוריות הקודמות שמוצא הפולינזים הוא מאסיה, אך יחד עם זאת יש גם סימנים למוצא האינדיאני של האינקה.
***
היירדאל כתב ספר: מסע ה'קון-טיקי' וגם נוצר סרט על המסע. מאז נעשו לא מעט ניסיונות לשחזרו באמצעים טכנולוגיים משוכללים. אבל המסע המקורי נחשב למעשה נועז ומסתבר כי חציית האוקיאנוס איננה מגבלה. היירדאל בספרו כתב כי "אין גבולות בעולם אלא רק במוחם של בני האדם" ולכן "האוקיינוס אינו מפריד בין בני האדם, אלא מחבר ביניהם".
זו כנראה רק יד המקרה שהרפסודיה של חניכי י'-י"ב של התנועה הקיבוצית הסתיימה דווקא בימים אלה ועל כך בהמשך.
"רפסודת מדוזה" ציור של. 7X5 מ' במוזיאון הלובר. שיט שנגמר באסון גדול
***
והיו גם רפסודות אחרות:מוזיאון הלובר בפריז מפורסם ביצירות פאר ובהן התמונה הידועה מכל של "המונה ליזה". כול המבקרים בהמוניהם מתגודדים סביבה.
מדובר בציור שמן שרוחבו מעל 7 מטר וגובהו כמעט 5 מטר. היצירה היא פרי מכחולו של תאודור ז'ריקו אותה יצר בשנת 1818 שנתיים לאחר מקרה נורא שקרה.
ומעשה שהיה כך היה. בשנת 816 ספינת נוסעים צרפתית בשם "מדוזה" עלתה על שרטון מול חופי אפריקה. הקברניט הורה לבנות רפסודה כיוון שלא היו סירות הצלה עבור כולם. על סירות ההצלה עלו הקצינים והמכובדים ועל הרפסודה - שאר המלחים והפועלים. בשל הקושי לגרור את הרפסודה, ניתק הקברניט את הרפסודה מהסירות והותיר את נוסעיה לגורלם ללא מים וללא מזון.
ז'ריקו יצר את היצירה כמחאה על האפליה ועל הפקרת פשוטי העם וכמחאה כנגד העבדות.
אם תבקרו בלובר. חפשו ועימדו ליד היצירה "רפסודת מדוזה" והתבוננו בפרטי היצירה.
***
"הרפסודיה" בכנרת: מפעל חינוכי של התנועה הקיבוציתקשה להניח שלנגד עיניהם של יוזמי מפעל "הרפסודיה" של התנועה הקיבוצית עמד המסע של "קון-טיקי". לא הייצר ההרפתקני של תור היירדאל היה הבסיס לרעיון. הנושא עלה במוחו של איתן סט ובוצע לראשונה בשנת 1968. איתן, חבר קיבוץ גדות, היה אז רכז כיתות י"ב של חטיבת בני הקיבוץ המאוחד. הרעיון היה: שכל קבוצת בני נוער תבנה רפסודה משלה ובסיום התהליך יחצו המשתתפים את הכנרת.
איתן סט. הרפסודיה הפכה לנקודת השיא של מפעלי הקיץ בתנועה (מקור: יו-טיוב)
מעטים המפעלים החינוכיים המזוהים עם התנועה הקיבוצית כפי שמזוהה הרפסודיה בכנרת. במשך עשרות שנים הפך המפעל לאחד משיאי הקיץ של בני הקיבוצים: חודשים של התארגנות וחלקת עבודה בקיבוצים. ההמשך היה כבר בחופי הכנרת: תכנון ובנייה, עבודת צוות, לילות של יצירה, ולבסוף – הפלגה על פני הכנרת ברפסודות שנבנו במו ידיהם של בני הנוער.
הרפסודות של אז וגם כיום נבנו מחומרי יסוד: חביות נפט ריקות שמאפשרות ציפה, סנדות שמחברות את החביות באמצעות חבלים, בניית תורן חזק, תכנון הנפת המפרש וקשירתו, צביעת המפרש כציור ועיטור ועוד. אמנם חצית הכנרת נמשכה שעות ספורות אבל התכונה הייתה רבה וכך גם החוויה.
***
זו הייתה תקופה שבה החינוך הבלתי-פורמלי היה מרכיב מרכזי בעיצוב דור ההמשך. בני הנוער לא הסתפקו רק בלמידה ובפעילות חברתית בשעות הפנאי אלא חיפשו אתגרים. מפעל הרפסודיה אחד השיאים: הם תכננו, בנו, יצרו, השיקו, הפליגו, ניווטו והצליחו במשימה. האתגר היה בנוי על עבודת צוות, לכל אחד תפקיד במסע. הייתה זו פעילות שדרשה סינכרון, שיתוף, הסכמות, ויתור ועוד. מפעל הרפסודיה היה התגלמות המעשה החינוכי הערכי.
רפסודיה שנת 1969. עבודת צוות ולילות של יצירה (מארכיון לוחמי הגטאות)
***
הרעיון לבנות רפסודה מחומרי גלם פשוטים ולחצות את הכנרת שילב כמעט את כל הערכים שעליהם התחנך הנוער הקיבוצי: יוזמה, אחריות, עבודת כפיים, אומץ, חברות ואהבת הארץ.
שנה לאחר מכן הצטרפו חניכי תנועות הנוער. חדוה תג'ר זוכרת את מסע תנועת המחנות העולים ב- 1969 ואף מצאה תמונות.
ומאז ועד השנה משתתפים בני י"ב למפעל שבמשך השנים הפך לאירוע מרכזי בו נוטלים חלק כיתות י', י"א, י"ב. השנה, לפי דיווחי התנועה הקיבוצית, השתתפו השנה 4,000 חניכות וחניכים בארבעה מחזורים. הם שייטו על 160 רפסודות ועליהם נוספו 250 מדריכות ומדריכים ואנשי צוות.
מפעל הרפסודיה הוא הרבה יותר ממסע על פני המים. הוא מבטא דרך חינוכית שלמה: אמונה ביכולתם של בני הנוער לחלום, לתכנן, לבנות ולהצליח יחד.
רפסודיה 2023 (צילום רחפן: ניר לביא, אתר התנועה הקיבוצית)
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!