ים של קעקוע / קרני עם עד
בשיאו של הקיץ החם והמהביל בו אנו שרויים, טובלים בזיעה וצרובי מוחין, אני מבחין בבנות ובבני האדם סביבי כשהם חשופים למחצה ומפגינים גוף שרירי/רופס כשהוא מקועקע בשלל שמות ופנים, מזלות, לבבות, מיני פרחים, שמשות וירחים. אני עצמי, חף מכל קעקוע, מקדיש את ימי הפנסיה הלוהטים שלי לכתיבה וציור, אבל לא מתכוון להפוך את עורי לקנבס או ליומן מסע.
יש לי שבעה נכדים אהובים שאת שמם אני עדיין זוכר ואיני זקוק לחקיקת שמם על הזרוע, או על שוק הרגל, בדומה לכמה מחבריי הטובים ביותר שעושים זאת. מזלי הוא דלי ומזלי שאינו מתנוסס על החזה או הגב שלי בדומה לאותה חברה קרובה, כבר לא צעירה, שהלחימה על צווארה בתולה.
אני מביט באשה צעירה (זה עוד מותר..) שנשר בעל מוטת כנפיים אדירה צרוב על מחשופה בואכה חזה השואף כלפי מעלה , וכבר מדמה בעיני רוחי כיצד ישמוט כנפיו בגיל הבלות כשהשדיים ייכנעו לכוח הכבידה. ישנם זוגות רבים שכנראה לא מאמינים לשבועת הנאמנות והמיניות שבעל פה, ומקעקעים טאטו זהה על איבר בגופם. הנועזים יותר נדקרים בצורה של לב חצוי שאותו ניתן להשלים רק לאחר שבן הזוג השני עומד בצמוד.
ומה קורה בשעת פרידה או גירושין? כל אחד (ואחת) מהם נותר עם הציור הלא שלם, ואמור למצוא חצי לב אצל בן תמותה אחר או להסיר את המפגע בסכום לא מבוטל.
קעקועים מפזרים סיםורים אישיים במרחב הציבורי (מקור: gettyimages.com)
***
מקור הקעקועים עתיק יומין ומיוחס בראשיתו ל"אצי"- איש הקרח שנמצא באלפים ומתוארך ב-5,200 שנה. במצרים העתיקה, פולינזיה, אסיה שימשו הקעקועים למטרות רוחניות, רפואיות, או כסמל למעמד חברתי. גם לוחמים ו/או עבדים וגם בני שבטים פגאניים נהגו להתקעקע או להיות מקועקעים בעל כורחם, וגם הקשר היהודי לאותה צריבה כחלחלה בעור ידוע וזכור לרע.
כיום הפכה כתובת האש למחזה נפוץ ולא תמיד מהטעמים הרוחניים והרפואיים. יש שמציירים על האפידרמיס דמויות של בני משפחה וחברים שהיו ואינם, משפטים טעוני משמעות, גם חיות מחמד וגרמי שמיים. הכל כתוב בעור וכולם מוזמנים לעיין בקורות החיים הנחשפות למרחב הציבורי. זכורים לי דבריו של ירון לונדון הגאון, בשיחתו עם בתו דניאלה, שהתייחסו לשפתי הברווז הממולאות לעייפה של רבות מנשי ישראל. לונדון טען שניפוח השפה מבקש לשוות לאשה חזות אפריקאית ילידית אבל בפועל יש בהן הזמנה למציצה.
הבת נחרדה מהפרשנות מרחיקת הלכת של אביה, אבל הוא נותר עדיין בשפתו המשתלחת והעיד מפי "מקור מהימן" שהשפתיים לא השיגו את יעדן ותחושת היניקה לא היתה טובה כי מדובר למעשה בחומר מת (סיליקון) נטול עצבים.
אותו דבר, להבדיל, קורה לגבי הקעקועים שגם בנות משפחתי ואשתי החלו להתמכר להן.. בתחילה זה נראה מידתי ויפה לעין, אך עם התרבות הרישומים הופך לקיטשי ולמלאכותי שמעיק על הסביבה (כלומר עליי).
נוכח אותו 'ים של קעקוע' שמצוי בכל מקום (עם דגש על הגוף) אני עדיין מעדיף לצייר על גבי הבד המתוח או על לוח העץ, ולא להפוך לאב וסב פתטי שמבקש להשיב לעצמו את נעוריו האבודים. אלא אם כן יהיה ציור יפה במיוחד שארצה לקחת עמי לקבר.
שבוע וקעקוע טוב שיהיה.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
לגמרי אתך.
אנשים עושים לעצמם שרוולים שלמים שלא יורדים במקלחת.... לא הטעם שלי אבל כמובן זכותם. העלית את הנקודה כרגיל בהומור ותעוזה.
אני איתך
כל הרעיון של השחתת הגוף ועוד מרצון נראה לי תמוה . תודה לסבא לשבעה שמעז לדבר נגד האופנה הזו