חסר רכיב

כשצבי סוכות קורא לנקמה, למה הוא מתכוון? / ענבל וורטמן שהם

26/07/2026

כדי להבין למה צבי סוכות מתכוון, צריך קודם להבין למה הוא לא מתכוון.

אצל רובנו, נקמה היא רגש. תגובה אנושית לכאב, לאובדן ולהשפלה. הרצון להחזיר למי שפגע בנו. עבור מי שגדל על ברכי ההומניזם ושלטון החוק נקמה מתקשרת מיד ליצרים קדמוניים. אנחנו שואלים אם היא מוסרית ובזים לפעולה שמונעת מנקמה.
עבור צבי סוכות וחבר מרעיו היא אינה רגש, אלא תפיסת עולם.

ב־13 ביולי 2024, בדיון בכנסת אמר סוכות: "נקמה זה ערך גם לנו כמדינה, וגם לנו כצבא..."
כדי להבין את הטרור היהודי/ישראלי צריך להקשיב לשפה שבה הוא מדבר. עבור הקוראים לנקמה, היא אקט מוסרי, פוליטי ותיאולוגי. לא סטייה מהמוסר ויש לנו ממה לפחד.

***
במילון הימני־רדיקלי, הנקמה אינה חטא אלא תיקון. בזרמים משיחיים רדיקליים, פגיעה ביהודי אינה נתפסת רק כפגיעה בפרט אלא גם כחילול השם. הנקמה אינה מכוונת רק להעניש את הפוגע. היא מבקשת להשיב את הכבוד, את ההרתעה ואת מה שנתפס כסדר הראוי. נקמת ישראל ונקמת ה' - חד הם.

הנקמה שונה מהותית מענישה שמסמנת נקודת סוף. היא נקודת התחלה. היא נתפסת כאמצעי להשבת הסדר. לכן היא מתורגמת מיד לקריאות להקמת יישובים חדשים, להרחבת התנחלויות, להקמת מאחזים, לשיטוח כפרים, לגירוש אוכלוסיות, לסיפוח שטחים ולהעמקת האחיזה בקרקע. האירוע הספציפי הוא הזדמנות לקדם תפיסת עולם.

ח"כ צבי סוכות. הנקמה איננה מסתיימת לעולם (מאינסטגראם)

***
זהו גם פער בין שתי תפיסות של צדק.
מדינת חוק מחפשת אחריות אישית. היא שואלת מי ביצע מעשה, מה הראיות נגדו ומהו העונש הראוי. שיח הנקמה הרדיקלי פועל בהיגיון אחר. המאבק אינו רק מול אדם מסוים אלא מול קולקטיב הנתפס כאויב. כאשר החשיבה היא קולקטיבית, גם התגובה הופכת קולקטיבית.

הנקמה אינה באמת מסתיימת לעולם. היא אינה עוסקת בעבר אלא בעתיד. היא אינה מבקשת רק לגמול על מה שהיה, אלא לעצב את מה שיהיה. לכן הסכנה שבה גדולה בהרבה מן האלימות המיידית שהיא מצמיחה. אלימות מזעזעת ככל שתהיה.

היא מערערת את מונופול הכוח של המדינה. מדינה דמוקרטית מבוססת על העיקרון שרק מוסדותיה מוסמכים להפעיל כוח. כאשר קבוצות או יחידים רואים בעצמם שליחים למימוש "הנקמה", עצם הרעיון של שלטון החוק נסדק. במקרה שלנו זה כבר לא סדק אלא מדיניות כששרים וחברי כנסת מעניקים לגיטימציה ומובילים את השפה הזו.

הנקמה ממירה סכסוך לאומי בסכסוך דתי. על עימותים לאומיים אפשר, עקרונית, לנהל משא ומתן ולהגיע לפשרות. כאשר המאבק הופך לציווי דתי, הפשרה עלולה להיתפס כבגידה, והוויתור כחילול השם.
מול זה אנו עומדים. וזה פחד מוות.

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

תודעה תנ"כית ממשית

יניב בן חנן | 28/7/2026

צבי סוכות מייצג תפיסה משיחית. של יהודים שרוצים לחזור לתקופת התנ"ך. בכל ההיבטים התפיסתיים שלה. לכן, בשבילו - "נקמה" - היא ערך. כי כך היו נהוג בתקופת התנ"ך. כמו בסיפור על - אונס דינה בת יעקב. אחייה בני יעקב נקמו את האונס שלה. כך היה מקובל אז. צבי סוכות מקדם את אותם ערכים, גם כיום.

תשובה לגדעון

ענבל וורטמן שהם | 27/7/2026

תודה על הרחבת היריעה. נראה שהפעם בפרשת המים בחרו במדרון השני. זה מפחיד מאוד. אשמח גם לדבר

מאבק תרבויות אבל גורלי

גדעון גלעדי | 27/7/2026

שלום ענבל. 
העלית נושא חשוב. 
בהיותי נכד למקימי "השומר", למדתי את מאבקי ההנהגה של הארגון ברגשות הנקם והנקמה בעת נפילת חברים בשמירה. 
היה שם מאבק קשה שאיים לפגוע באחדות הארגון. לבסוף גברו ישראל גלעדי (סבי) וישראל שוחט והצליחו להעביר בהמשך לארגון ההגנה את הנורמות שקבעו תחת הכותרת : "קודם כל היה אדם". 
עד היום אני מקבל מסרים מהגולן, על "גום" שתלוי ועומד נגד משפחות שומרים בלי להזכיר שמות, כי הדרוזים זורמים עם החוק הישראלי. 
נכתב על זה לא מעט, אבל התיזה היתה שלא באנו לארץ לפתוח חשבונות נצחיים, ושומר יוציא כדור מרובהו רק אם חייו ממש בסכנה. אחד "המורדים" היה יוסף לישנסקי המופקר שהרג גנב ערבי בלילה, רק כי גנב ענבים. הוא סולק מהארגון, ו"השומר" שילמו על כך מחיר יקר כשבפרשת ניל"י הלשין עליהם , כמעט כולם נאסר, עונו והובלו למשפטים בדמשק. הוא עצמו נתלה, והם יצאו זכאים או בעונשים קלים, אבל שרדו. 
כך הנורמות של השומר חלחלו ועלו לארגונים הבאים עד צה"ל ויש דוגמאות נוספות מעבר לענין הגום. אשמח לשוחח  על הנושא.

דפים לוח אלקטרוני

נמצאו 0 תוצאות
הוספת דף
חסר רכיב