נאום ח'ליל אל-חיה: "נמשיך באותה הדרך" של הג'יהאד לניצחון בחיפה, יפו, צפת והנגב - "אדמה פלסטינית טהורה" / ד"ר רונית מרזן

הנאום שנשא ח'ליל אל-חיה מיד לאחר בחירתו לראשות הלשכה המדינית של חמאס שולח מסרים חד-משמעיים: התנועה אינה מתכוונת להיעלם מהזירה הפוליטית והיא נחושה להמשיך בנתיב המאבק, הג'יהאד וההתנגדות ("מוקאומה") שהתוו מנהיגיה לדורותיהם, עד להנפת הנס מעל אל-אקצא, שחרור פלסטין כולה ומימוש השיבה.

בדבריו הציג אל-חיה שישה יעדים אסטרטגיים: נסיגה מלאה של צה"ל מרצועת עזה והפסקת אש כוללת תוך קריאה למדינות המתווכות (מצרים, קטר וטורקיה) להפעיל לחץ על ממשלת ישראל; שיקום מהיר של עזה ומניעת טרנספר כזכות יסוד שאינה נתונה למיקוח פוליטי, לצד מאבק נחוש לשחרור האסירים; פנייה מיידית לדיאלוג לאומי פלסטיני; חיזוק היחסים עם המרחב הערבי והאסלאמי תוך הבעת תודה מפורשת לרכיבי "ציר ההתנגדות" - איראן, תימן, לבנון ועיראק על סיוען בדם ובנשק; קביעה כי ביטחון ויציבות במזרח התיכון כולו מותנים בהענקת עצמאות ועצירת ה"השמדה" של העם הפלסטיני; ופנייה לקהילה הבינלאומית להמשך המחאות העולמיות ולהעמדת מנהיגי ישראל לדין.

***

מתוך הנאום עולות שלוש תובנות מרכזיות:

תפיסה מקסימליסטית מובהקת: אל-חיה אינו תוחם את השאיפות הלאומיות לקווי 1967. הוא פונה במפורש לערביי ישראל ומציין את חיפה, יפו, עכו, צפת, נצרת, הגליל, המשולש והנגב כ"אדמה ערבית פלסטינית טהורה" שסופה להשתחרר, תוך הדגשה כי מימוש "זכות השיבה" קרוב מאי פעם.

היעדר חרטה וקידוש ה-7 באוקטובר: אלחיה תופס את מתקפת "מבול אל-אקצא" כחוליה מפוארת ואירוע כביר בשרשרת המאבק ההיסטורי. בדבריו אין שמץ של חרטה על החורבן וההרס שנגרמו לרצועה, ואף לא הודאה בכך שהמתקפה הייתה ביסודה טעות הרת אסון.

אחיזה במערכת השלטונית והסרת אחריות: חמאס אינה מוותרת על מקומה בהנהגה ודורשת "שותפות פוליטית מלאה בקבלת ההחלטות ובעיצוב האסטרטגיות הלאומיות". במקביל, מתוך מודעות עמוקה לביקורת הקשה מצד תושבי עזה על התנועה ואחריותה לסבל, למוות ולעוני, אל-חיה מנסה לשמוט את הקרקע תחת הביקורת. הוא מדגיש את אופייה העממי של התנועה ("מעמה ולמען עמה") ומחבר את אובדנו האישי לזה של האוכלוסייה, בניסיון להבליט גורל משותף ולהציל את מה שנותר מהתמיכה העממית.

***

נוכח הצהרות אלו, השאלה המרכזית שנותרת פתוחה היא כיצד ינהגו הממשל האמריקאי וממשלת ישראל מול תנועה שמסרבת להתפרק מנשקה, מתעקשת על אחיזה בקבלת ההחלטות הפוליטיות, ומכריזה בריש גלי על המשך דרך הג'יהאד לשחרור כל שטחי פלסטין.

ח'ליל אל חיה. ה-7 באוקטובר - חוליה מפוארת בשרשרת המאבק (FB רונית מרזן)