הביוספרה המתפרקת והגחמני שאינו רואה (א') / שמיר קרן
1. טרדה קטנונית: מה שקורה לבית
הגחמני קם בבוקר. השמש זורחת. המזגן עובד. הקפה מתחמם. הטלפון מזמזם - עדכון מהקבוצה: המונדיאל מתקרב, הפציעות בהרכב, השערורייה האחרונה. הוא גולל. הוא מעביר. הוא שולח "חחח" לחבר. בהמשך היום "חפש טיסות לקריביים - מבצע לחודש הבא". בערב יתווכח על הפוליטיקה: מי אמר מה, מי בגד במי, מי ירוויח מהקואליציה החדשה.
כל אלה הם הדברים החשובים. כל אלה הם הדחופים. כל אלה הם החיים עצמם. ובתוך כל העושר האינסופי של החיים האלה, יש דבר אחד קטנוני, טרחני, בלתי נסבל: מישהו שוב מדבר על הביוספרה. מישהו שוב מונה את הדברים שקורים לבית. לא שוב. הגחמני מגלגל עיניים. "באמת?" הוא חושב. "עכשיו? לפני המשחק?"
הקרחונים והאלבדו: קרחוני ההימלאיה, המכונים "הקוטב השלישי", מספקים מים מתוקים לכ-2 מיליארד בני אדם - הודו, סין, פקיסטן, בהוטן, נפאל. הם נמסים בקצב מואץ. בהתחלה יבואו שיטפונות - עודפי מים שהתשתיות המקומיות לא בנויות לקלוט. כפרים ייסחפו. ערים יוצפו. אחר כך, כשהקרחונים ייעלמו כמעט לגמרי, תבוא הבצורת. הנהרות הגדולים של אסיה - הגנגס, האינדוס, הברהמפוטרה, המקונג, היאנגצה, הנהר הצהוב - יתייבשו בעונה היבשה. 2 מיליארד בני אדם ללא מים לשתייה, ללא מים לחקלאות, ללא מים לתעשייה. "מעניין," חושב הגחמני, "אבל ראית את השער של אתמול?"
***
שולחנות הקרח של אנטארקטיקה אינם "נמסים" במובן ההדרגתי והצפוי. הם מתמוטטים. גושי קרח בגודל של מדינות - שטחם כשטח אנגליה, כשטח ספרד - מתנתקים מהיבשת וצונחים לים. התמוטטות מעטה הקרח של מערב אנטארקטיקה לבדה משמעותה עליית פני הים במטרים - לא בסנטימטרים. לא "עד סוף המאה". תוך עשורים. התייצבות בגובה חדש, לצמיתות. גרינלנד, גם היא, האי הלבן, הופך לירוק: נהרות של מי קרחונים זורמים על פני השטח, מחלחלים לסדקים, משמנים את המגלשה שעליה גולשים הקרחונים אל הים. עשרות מטרים של עליית פני הים כלואים שם, משתחררים לאיטם ואז בבת אחת. עשרות מטרים. לאורך כל חופי העולם. כל ערי הנמל. כל הדלתות. כל האיים. "נו טוב," אומר הגחמני, "אבל מה עם המבצע לאיים הקריביים? שווה להזמין עכשיו?"
כל המסה הלבנה הזו - הקרחונים, השלג, הקרח הימי - הייתה המראה של כדור הארץ. היא החזירה קרינת שמש בחזרה לחלל. המדענים קוראים לזה אפקט האלבדו. כשהקרח נמס ונעלם, האוקיינוס הכהה והאדמה החשופה סופגים את הקרינה במקום להחזיר אותה. התחממות מביאה להתכה, התכה מביאה להתחממות. לולאת משוב חיובית. בלתי ניתנת לעצירה מרגע שהחלה. "אולי בכל זאת נזמין," מסכם הגחמני, "כל עוד יש מבצעים."
הפרמה פרוסט: האדמה הקפואה של סיביר, אלסקה, צפון קנדה - אדמה שהייתה קפואה מאז עידן הקרח האחרון, לפני 11,700 שנה - מפשירה. ובתוכה: מיליארדי טונות של מתאן, גז חממה חזק פי 80 מפחמן דו-חמצני בטווח של 20 שנה. הפשרת הקרקע משחררת אותו. לא בתהליך איטי ומדוד. בבועות שעולות מהאדמה. באגמים שמבעבעים כמו משקה מוגז. במכתשים ענקיים שמופיעים בן לילה, בולעים חלקות שלמות של טונדרה. כל טונה של מתאן שמשתחררת מחממת את האטמוספירה עוד, מפשירה עוד פרמה פרוסט, משחררת עוד מתאן. לולאה.
קרחוני ההימליה. קצב המסה מואץ (מקור: מים נט)
***
וההפשרה משחררת גם דבר אחר: פתוגנים קדומים - חיידקים ווירוסים שקפאו במשך אלפי ועשרות אלפי שנים, וששום מערכת חיסון חיה, לא של בני אדם ולא של בעלי חיים, לא פיתחה נגדם הגנה. ב-2016, התפרצות אנתרקס בסיביר, שמקורה בפגר אייל צפוני שהופשר לאחר שקפא מאז 1941, אושפזה עשרות בני אדם והרגה ילדה בת 12. זה היה פגר אחד. בפרמה פרוסט קבורים מיליוני פגרים של ממותות, איילים, ביזונים, סוסי פרא - כל החי של עידן הקרח. ומה שקבור איתם - איש אינו יודע. הגחמני מעביר הלאה. "שלחו לי איזה סרטון מצחיק," הוא כותב בקבוצה.
האוקיינוסים: הים סופג CO2. כשהוא סופג, הוא הופך חומצי. החמצת האוקיינוסים - השינוי הכימי הגדול ביותר במי הים מאז הכחדת הדינוזאורים - ממיסה את שלדי האלמוגים, את קונכיות הרכיכות, את גופי הפלנקטון. בלי פלנקטון - בסיס מארג המזון הימי - אין דגים. בלי דגים, בלי מאות מיליוני בני אדם שתלויים בהם לחלבון. בלי שוניו - אלמוגים - המשתלות של הים - האוקיינוס מת מבפנים.
אבל ההחמצה היא רק מתקפה אחת. עליית טמפרטורת המים מקטינה את תכולת החמצן המומס באוקיינוסים. אזורים נרחבים לאורך החופים ובלב ים הופכים ל"אזורים מתים" - דלי חמצן, נטולי חיים, משתרעים על פני אלפי קילומטרים רבועים. דיג יתר תעשייתי - ציי מכמורתנים, רשתות סחיפה, ספינות-מפעל - כבר הביא לקריסת מחצית מהדגה המסחרית העולמית. מה שנשאר מתמודד עכשיו עם מים שהם בו-זמנית חמים יותר, חומציים יותר ודלי חמצן יותר. מתכות כבדות, חומרי הדברה, מיקרו-פלסטיק - כל מה שהזרמנו לים - מתרכזים ככל שעולים במעלה שרשרת המזון. טורפי-העל, כולל בני אדם, נושאים את העומס הגבוה ביותר. הכבד, הכליות, המוח - סופגים.
זרמי האוקיינוס - המסוע הגלובלי העצום שמווסת את אקלים הפלנטה כולה - מואטים. הזרם הצפון-אטלנטי, זה שנותן לאירופה את האקלים הממוזג שלה, זה שבלעדיו לונדון הייתה קפואה כמו לברדור, נחלש. ההבדל בין אירופה ללברדור, הנמצאות באותו קו רוחב, עלול להצטמצם או להיעלם. דפוסי הזרימה של האוויר והמים על פני הפלנטה כולה משתנים: גלי חום בקווי רוחב שלא הכירו אותם מעולם. בצורות במקומות שהיו גשומים. שיטפונות במקומות שהיו יבשים. חקלאות בת 10,000 שנה—התשתית שעליה נבנתה הציוויליזציה האנושית—מאבדת את הצפון שלה. "דרך אגב," מסמס הגחמני, "ראית את הסקרים?"
***
היערות והמשאבה הביוטית: יערות אינם רק "סופגי פחמן". הם משאבה ביוטית: הם שואבים לחות מהאוקיינוסים ומייצרים גשם. הם מזרימים מים מהחופים אל פנים היבשת. כריתת יער באמזונס פירושה פחות גשם באמזונס. פחות גשם פירושו עוד כריתת יער, עוד שריפות, עוד התייבשות, עוד מוות של עצים. חלקים נרחבים מהאמזונס -אותו יער שתמיד כונה "ריאות העולם" - הפכו מנטו קולט של פחמן דו-חמצני לנטו פולט. היער נושף החוצה את הפחמן שאגר במשך מיליוני שנים, מוסיף להתחממות במקום לבלום אותה. הפחתת הביומסה הצמחית הכוללת - פחות עצים, פחות שיחים, פחות עשב, פחות חזזיות - פירושה פחות פוטוסינתזה. פחות קליטת אנרגיית שמש על ידי צמחים. יותר חום שנספג בקרקע החשופה. פחות צל. פחות חמצן. פחות פוריות קרקע. פחות גשם.
והיערות בוערים. לא רק באמזונס. יערות בוריאליים בסיביר, בקנדה, באלסקה. יערות גשם באינדונזיה, בקונגו, באוסטרליה. שטחי מרעה. חורשים ים-תיכוניים. כולם נשרפים בהיקפים חסרי תקדים - שריפות ענק, שריפות-על, הגדולות מכל מה שתועד אי פעם. השריפות משחררות פחמן דו-חמצני, פחמן חד-חמצני, חלקיקי פיח. הפיח נוחת על קרחונים במרחק אלפי קילומטרים, מכהה אותם, מפחית את האלבדו, מאיץ התכה. עשן חוצה אוקיינוסים, פוגע באיכות האוויר בערים מרוחקות, חודר לריאות. "תשמע," אומר הגחמני, "אני חייב לזוז, יש לי שיחת זום."
הקרקע והאקוויפרים: הקרקע
החקלאית העולמית - הבסיס לכל מזון אנושי - נשחקת בקצב של כ-30 מיליון דונם
בשנה. פי 30 מהקצב שבו היא נוצרת בתהליכים טבעיים. הסיבות: חקלאות תעשייתית
אינטנסיבית, בירוא יערות, רעיית יתר של בקר וצאן, המלחת קרקעות מהשקיה לא
נכונה, איבוד חומר אורגני, דחיסה על ידי מכונות כבדות. בקצב הזה, תוך 40 עד
50 שנה, כמות הקרקע הראויה לעיבוד תצנח בחצי - בדיוק כשהאוכלוסייה העולמית
עדיין בשיאה, בדיוק כשהביקוש למזון בשיאו.
שריפות באמזונס. חלקיי פיח נוחתי על קרחונים ומתיכים אותם (מקור: מסע אחר)
***
במקביל, מקורות המים התת-קרקעיים הגדולים - המאגרים שמתחת לפני האדמה שחקלאות שלמה תלויה בהם - נשאבים מהר פי כמה מקצב התחדשותם. אקוויפר האוגללה במרכז ארצות הברית, שמשקה חלק עצום מהחקלאות האמריקאית. האקוויפר הערבי. האקוויפרים של צפון סין וצפון הודו. כל אלה הם מאגרי מים מאובנים, שאריות מעידנים גשומים יותר, שהצטברו במשך עשרות אלפי שנים. הם לא חוזרים. לא בזמן אנושי. הבארות מתייבשות. המשאבות שואבות אוויר. מיליארדי בני אדם תלויים במקורות האלה לשתייה, לבישול, להשקיית שדות. "תגיד," שואל הגחמני, "אתה חושב שהריבית תרד?"
הכחדת המינים ומשבר ההאבקה: מאז 1970 - תוך פחות מ-50 שנה, הרף עין גיאולוגי - גרמנו להכחדת 75% מהמינים שהיו קיימים. שונית אלמוגים צבעונית וסואנת חיים שהופכת לחצץ לבן ודומם תוך קיץ אחד. יער גשם רב-שכבתי שהופך לסוואנה דלילה. דבורים שלא חוזרות לכוורת, ציפורים שלא חוזרות לקנן, דו-חיים שנעלמים מהבריכות. ומה שקורה למינים - קורה גם לשפות אנושיות, לתרבויות, לידע. כל תרבות ילידית שנעלמת - באמזונס, באפריקה, בדרום-מזרח אסיה - היא ספרייה שלמה שנשרפת. ידע על צמחי מרפא, על ניהול מים באקלים קיצוני, על חקלאות בת-קיימא, על מחזוריות אקולוגית - ידע שנצבר במשך אלפי שנים, נמסר בעל-פה מדור לדור. איננו. נעלם. נכחד.
משבר ההאבקה: בלי מאביקים - דבורים, פרפרים, עשים, ציפורים, עטלפים - אין פירות. בלי פירות, אין זרעים. בלי זרעים, אין צמחים. בלי צמחים, אין מזון. אין חמצן. מטעי שקדים בקליפורניה מובילים כוורות על גבי משאיות ממרחק אלפי קילומטרים, כי אין מספיק דבורים מקומיות. זו כלכלת חירום של הכחדה. הגחמני מפהק. "זהו," הוא אומר, "אני חייב לשתות משהו."
***
הפוריות: החומרים החדשים שיצרנו והזרמנו לביוספירה - מיקרו-פלסטיק, פתלטים, ביספנולים, חומרים מעכבי בעירה, שאריות תרופות, חומרי הדברה - חוזרים אל גופנו. הם נמצאים במי השתייה, במזון, באבק הבית, בחלב האם, בדם הטבורי. ספירת הזרע של גברים ירדה בחצי תוך 40 שנה. חצי. לא אחוזים בודדים. חצי. בקצב הנוכחי, עד 2045, רוב הגברים במדינות המתועשות יהיו מתחת לסף הפוריות. אנחנו מסכנים לא רק את איכות החיים העתידית, לא רק את היציבות החברתית - אלא את עצם היכולת להתרבות. להמשיך. להתקיים כמין. הגחמני מגחך. "נו, באמת," הוא אומר, "תמיד יש משהו."
מחלות וקטוריות: יתושי מלריה, קדחת דנגי, זיקה, צ'יקונגוניה, קדחת מערב הנילוס - מתרחבים צפונה ולדרום, לקצוות שלא הגיעו אליהם מעולם, לגבהים שלא שרצו בהם מעולם. מחלות שהיו מוגבלות לאזורים הטרופיים מופיעות עכשיו באירופה, בצפון אמריקה, בדרום אוסטרליה. ההתחממות היא בעלת בריתם האבולוציונית של הווקטורים: היא מאריכה את עונת העקיצות, מרחיבה את תחום התפוצה, מזרזת את מחזור הרבייה. כל מעלה נוספת פירושה עוד מיליוני הידבקויות, עוד עשרות אלפי מתים. הגחמני בודק את הטלפון. "אולי בכל זאת נזמין כרטיסים למונדיאל."
כיפת החום העירונית: הערים - האספלט, הבטון, הלבנים, המתכת, הזכוכית—סופגות חום ביום ומשחררות אותו בלילה. טמפרטורות בערים גבוהות ב-5 עד 10 מעלות מסביבתן הכפרית. גלי חום בערים - ללא הפוגה לילית, ללא צינון - הורגים כבר עכשיו עשרות אלפי בני אדם מדי קיץ. קשישים, תינוקות, חולים כרוניים. עם התחממות גלובלית מתמשכת, ערים שלמות באזורים הטרופיים והסוב-טרופיים—לגוס, קינשאסה, מומבאי, קראצ'י, בגדאד - הופכות לבלתי ראויות למגורי אדם ללא מיזוג אוויר. מיזוג אוויר שדורש אנרגיה. אנרגיה שהולכת ואוזלת. אנרגיה שהפקתה מגבירה את ההתחממות. לולאה.
אנטרקטיקה. מיליארדי טונות של קרחונים נמסים מעלים את פני הים (.masa.co.i)
***
משובי עננים: ההתחממות משנה את
דפוסי העננות הגלובליים. עננים נמוכים - שטיחים לבנים ורחבים שמחזירים קרינת
שמש ומקררים את כדור הארץ - מתמעטים. עננים גבוהים - נוצות דקות של קרח
בגובה רב, שלוכדות חום מתחתיהן - מתרבים. התוצאה נטו: עוד התחממות. זהו אחד
המנגנונים הפחות מובנים, הפחות מדוברים, אבל הפוטנציאלית קטלניים ביותר.
הפלנטה מאבדת את המטריה שלה. "שמעת מה קרה אתמול במסיבה?" שואל הגחמני.
הקרקע והתשתיות: מעברים קיצוניים בין יובש למטחי גשם - שבועות של בצורת ואז סופה שמורידה גשם של שנה ביומיים - מרסקים את התשתיות הפיזיות של הציוויליזציה. קרקע חרסיתית שמתכווצת ביובש ומתרחבת ברטיבות קורעת כבישים, צינורות גז, צינורות מים, יסודות מבנים, מסילות ברזל, נמלים, שדות תעופה. בדיוק בשעה שהחומרים והאנרגיה לתיקון - האספלט, הבטון, הפלדה, הדיזל - מתייקרים או פשוט אינם זמינים. בדיוק בשעה ששרשראות האספקה הגלובליות קורסות. בדיוק כשהתקציבים הלאומיים מרוקנים. "אוף," נאנח הגחמני, "הכבישים פה נהיו גרועים."
גיאולוגיה: שינויי המסה המהירים על פני כדור הארץ - הפשרת קרחונים במשקל של מיליארדי טונות, משקל שחרת את הקרום כלפי מטה במשך עידנים ועכשיו משתחרר - עליית פני הים, שינויי לחץ אדירים על הקרום היבשתי - כל אלה מפעילים לחצים טקטוניים חדשים. הקרום נע. רעידות אדמה במקומות שלא היו בהן מעולם. הרי געש רדומים מתעוררים, משחררים אפר, גופרית,CO2 לא "פעם במאה שנה". עכשיו. בזמן שהאנושות עסוקה בדברים אחרים.
סיבוב כדור הארץ: חלוקה מחדש של מסת המים - מהקרחונים היבשתיים הנמסים בגרינלנד ובאנטרקטיקה, הזורמים אל הים ומתפזרים על פני האוקיינוסים - משנה את מומנט ההתמד של כדור הארץ. כמו מחליקה על הקרח שמקרבת את זרועותיה לגוף ומאיצה - רק הפוך. המסה מתרחקת מציר הסיבוב. הסיבוב מאט. היממה מתארכת—באלפיות שנייה, אבל בהתמדה. שינויים זעירים, בלתי מורגשים בחיי היומיום, אבל בעלי השפעות מצטברות על מערכות מדידה גלובליות, על ניווט לווייני, על לוחות זמנים מתואמים בין-יבשות. כדור הארץ עצמו משנה את קצבו. "נו," אומר הגחמני, "אז יהיו לנו ימים ארוכים יותר."
***
גלי הפליטים: מאות מיליונים. אולי מיליארדים. לא "מהגרים" בחיפוש אחר הזדמנויות. פליטים. פליטי אקלים שבתיהם הוצפו או התייבשו. פליטי רעב ששדותיהם כשלו. פליטי מלחמות מים. נעים על פני הפלנטה בשיירות, בסירות, ברגל. דופקים על שערים נעולים, נתקלים בגדרות תיל, נדחקים למחנות אוהלים, טובעים בים התיכון, מתים מצמא במדבר. כל גל כזה מייצר עוד לחץ על משאבים מתכלים, עוד אלימות, עוד שנאה, עוד שערים נעולים. לולאה חברתית שמזינה את הלולאות הפיזיקליות. הגחמני מעביר הלאה. "שלחו תמונה של החתול," הוא כותב.
כל אלה – עבורו - זוטות. רעשי רקע. טרדה קטנונית. תפאורה חיוורת, אקראית ומשעממת. "המערכת מורכבת מדי." "צריך עוד מחקר." "תמיד יש משהו." "אי אפשר לדעת."
***
חלק ראשון מתוך שניים
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!