״אביר״ הערביות והאסלאם הנעלם / ד"ר רונית מרזן
זמן קצר לאחר מותו של האמיר האב, חמד בן ח'ליפה אל-ת'אני, התייצב עזמי בשארה מול עדשת המצלמה של רשת "אל-ערבי" כדי לשאת דברי שבח לזכרו ולהציג את מורשתו.
בשארה פתח את דבריו בתיאור מערכת היחסים האישית והאינטימית שנרקמה בינו לבין האמיר, אשר פתח בפניו את זרועותיו והעניק לו תושבות וחופש פעולה מלא עם הגעתו מדוחא לאחר שעזב את פלסטין.
בדבריו הדגיש בשארה כי האמיר השתכנע והבין שעשייה חינוכית, תרבותית ותקשורתית חופשית מביאה תועלת למדינה עצמה, וכי "עוצמה רכה משרתת את האינטרסים של קטר ואת מעמדה האזורי". כדוגמה חיה לכך הציג בשארה את ניסיונו האישי, וציין כי המיזמים ההגותיים והמחקריים שהביא עמו לדוחא, החל מהמרכז הערבי למחקר ולימודי מדיניות, דרך מכון דוחא ללימודים גבוהים ועד למילון דוחא ההיסטורי לשפה הערבית, זכו לתמיכה רחבה. מיזמים שלדבריו כלל לא ניתן היה להגשים בפלסטין תחת התנאים הקיימים.
אלא שמאחורי דברי השבח והאבל, בשארה מנצל את הבמה כדי להאדיר בעיקר את עצמו ואת מורשתו שלו. הוא משרטט הבחנה סמויה שבה האמיר חמד מתפקד כ"מאפשר" פיננסי ופוליטי, בעוד בשארה עצמו ממוצב כארכיטקט הראשי והמוציא לפועל של ה"עוצמה הרכה" הקטרית.
***
ניכוס אקטיבי זה של מוסדות המפתח - המרכז הערבי, המכון ללימודים גבוהים והמילון ההיסטורי, מציג אותם כמטען רוחני והגותי ייחודי שהוא עצמו הביא ושתל בדוחא, ולא כמיזמים לאומיים קטרים מקוריים.
עם זאת, מסגור זה מתעלם מהמציאות הפוליטית הנוקשה של האמירות: חופש הפעולה המוענק לבשארה ולשאר הגורמים הפועלים מדוחא אינו נשען על ברכיים ליברליות, אלא נותר מותנה לחלוטין במידת נאמנותם המוחלטת לאמיר ובקידום היעדים שהגדיר עבורם. ברגע שמי מהם סוטה מהקו המוכתב, הוא מוצא את עצמו במהירות רבה מחוץ לתחומי האמירות.
פן
נוסף בדבריו של בשארה מוקדש להבלטת העצמאות של האמיר חמד, סירובו המוחלט
להיכנע לתכתיבים חיצוניים ונכונותו ליטול סיכונים מול מעצמות.
מהלך רטורי שנועד לקעקע את הדימוי שדבק בקטר כפרוקסי מערבי וכמדינה החוסה בצילה הביטחוני של ארצות הברית, ומטבע הדברים בו עצמו.
בשארה מבין היטב כי התדמית הגיאופוליטית של קטר משליכה ישירות על הלגיטימיות הציבורית שלו. כל עוד דוחא מוצגת כמשתפת פעולה עם המערב, הדבר מזין ומאשש את הטענות הרווחות נגדו בחוגים ערביים ופלסטיניים, המציגות אותו כסוכן השפעה ציוני או מערבי שמכר את עקרונותיו. ניקוי שמה של קטר מתפקד, אם כן, כמנגנון חיוני והכרחי לטיהור שמו שלו.
בשארה. מאחורי מצג הנאורת של קטר, יש אסטרטגיה דורסנית (מה-FB של רונית מרזן)
***
על ידי הבלטת זיקתו האידיאולוגית של האמיר לפאן-ערביות, התייצבותו לימין האביב הערבי ומחויבותו המוצהרת להגנה על המקופחים בפלסטין, בשארה יוצר זהות אידיאולוגית בינו לבין האמיר; בין מי שרצה אולי להיות ג'מאל עבד א-נאצר המודרני של העולם הערבי לבין מי שרוצה להיחשב דמות מפתח בזירה הלאומית הערבית. מסגור זה נועד לשמוט את הקרקע תחת הביקורת המציגה אותו כאופורטוניסט שהמיר את עקרונותיו האידיאולוגיים עבור כסף קטרי ומנעמי חיים בדוחא.
ברוח זו, גם התעלמותו המכוונת מהפן האסלאמי במדיניות האמיר. בשארה בוחר להציג את חמד באור מודרני מתקדם תוך העלמה מוחלטת של תפקידה ההיסטורי של קטר כפטרונית הפיננסית והפוליטית של תנועת "האחים המוסלמים" וארגון חמאס, ותוך התעלמות מהשימוש בכלי התקשורת שלה (בראשם אל-ג'זירה) כמגבר רב-עוצמה עבור נרטיבים דתיים קיצוניים.
טיהור רטורי זה חיוני עבור בשארה. הוא מאפשר לו להציג את המפעל התקשורתי והאקדמי שהוא עומד בראשו כמיזם נאור ופרוגרסיבי, ובכך להדוף את הביקורת המציגה אותו כסוכן בשירותה של תיאוקרטיה מפרצית המממנת טרור, ותומכת בארגון שהתאכזר לתושבי עזה במשך כעשרים שנה והמיט עליהם את החורבן הגדול בתולדותיהם.
לבשארה חיוני במיוחד למתג את עצמו לא כמשקיף מן הצד או כאינטלקטואל מנותק, אלא כאיש סוד קרוב הנהנה מגישה ישירה ומהשפעה ממשית על מקבלי ההחלטות בדוחא. השימוש החוזר והמכוון שלו במילה "ישירות" (مباشرة) לתיאור קשריו עם האמיר האב, בין אם בהכנות לפסגה ערבית בנושא עזה, בדיונים רגישים על מעמדה של קטר או בשיחות המוקדמות על פרישת האמיר שנתיים לפני שהתרחשה בפועל, נועד להעצים את מעמדו הפוליטי ולאותת לגורמים בזירה הפלסטינית או הערבית-הישראלית שהגעה למקבלי החלטות בדוחא עוברת גם דרך בשארה.
במקביל, באמצעות האדרת כוחה הדיפלומטי של דוחא (ותוך חזרה על הטענה כי אין לה אויב בעולם מלבד ישראל) והצגת רשת קשרים אינטימית של האמיר עם הצמרת העולמית, בשארה משתלב באופן מלא במאמץ ההסברה לקיבוע דימויה של קטר כמתווכת לגיטימית ובמידה רבה אף בלעדית.
***
בחירתו להזכיר את מעורבות האמיר בלוב מול מזכ"ל האו"ם (עד כדי היכולת "להעירו משנתו") נועדה לשמוט את הקרקע תחת ההאשמות הקשות שהוטחו באמיר, כאילו היה הגורם שגרר את כוחות נאט"ו לפלישה שהביאה להפלת קדאפי ולפירוקה המוחלט של המדינה הלובית. באמצעות מסגור האירוע כתיאום דיפלומטי אינטימי ורם-דרג, בשארה מנסה לשכתב את הנרטיב של מעורבות קטר בלוב - מתוקפנות והרס מדינתי, לפעילות דיפלומטית אחראית ובעלת השפעה גלובלית.
לסיכום, אין ספק כי האמיר חמד הצליח להוליך שולל את הקהילה הבינלאומית באמצעות מודל של "העצמה מרדימה", שהביא למיתוגה של קטר כמדינה מובילה, לגיטימית ומשפיעה בזירה האזורית והגלובלית כאחד.
אלא שמאחורי מצג השווא של דיפלומטיה נאורה ופתיחות תרבותית, נחשפת אסטרטגיה דורסנית: בדרכה אל הפסגה, דוחא קיבצה סביבה ארגוני טרור אסלאמיים וקנתה לעצמה חסינות מפניהם באמצעות מימון, מקלט ותמיכה גורפת.
במקביל, גייסה קטר סוכני שינוי והשפעה, שנועדו להרדים את המשטרים הערביים והמערביים, לחדור לתוכם ולחתור תחת יסודותיהם כדי לבסס השפעה אסלאמיסטית עמוקה. כל זאת כחלק מתוכנית ארוכת טווח להשגת הגמוניה פוליטית והשתלטות מלאה במזרח התיכון ומעבר לו.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!