יומן מתנדב / דורון נדיב
אחרי 7.10.23 נסענו אני וחברתי לחיים, אורה, להתנדבויות חקלאיות ברחבי הארץ, ולהפגנות. הקשרים שיצר משמר העמק עם חברי נחל עוז, תרמו לרצוננו לרצות לסייע לקיבוצים שנפגעו במלחמה. פנינו לתנועה הקיבוצית לחפש לנו קיבוץ בצפון. הציעו לנו את מנרה. לאחר דיון, מזכירות משמר העמק אישרה.
הצטרפנו לתוכנית של התנועה הקיבוצית שנקראת "גש"שים – גמלאי שנת שירות. אנו שם נמצאים מיום ראשון עד יום חמישי. בסוף השבוע אנחנו בבית.
במנרה, אורה עובדת עם נחלאית, חברת גרעין, בגינה הקהילתית, שממוקמת במרכז הקיבוץ. היא מגדלת ירקות וצמחי תבלין לשימוש חופשי של החברים. את הירקות שותלים וזורעים במבצעים של פעילות משפחתית, ומתקיימים בה מפגשים, אירועים ופעילויות לקהילה כולה. לאחרונה נבנתה גם חממה קטנה על ידי קיבוץ רמת יוחנן, בה מגדלים צמחי בית.
לאורה יש פרויקט נוסף, מאוד יפה, של ציורים פרי מכחולה על קירות מחסן הגינה בהם מככבים הצמחים ובעלי החיים שנמצאים באזור.
אני עובד ביומיום עם שלושה נחלאים בתחזוקת הנוי ובחצרנות שכוללת העברת ציוד, ניקוי והכנת המקלטים, פינוי פסולת וכדומה.
בעבודות הנוי אנו נעזרים בקבוצות של מתנדבים שמגיעים למנרה. יש עבודה ענקית ב"חירמוש" שטח הקיבוץ (קציר בחרמש מיכני) שהתמלא בעשבייה בתקופה שהקיבוץ נעזב.
ציורים על קירות מחסן הגינה בהם מככבים הצמחים ובעלי החיים שבאזור
***
מעבר לזה אנחנו מארגנים עם חברה מהמקום מפגשים לוותיקי מנרה יחד עם גרעין הנח"ל במסגרת קפה-גרעין, ומזמינים הרצאות. עוד משימה היא הקשר עם ותיקי הקיבוץ. אנו עורכים ביקורי בית ועוזרים בכל מה שצריך.
בין היתר ארגנו ערב מיקרופון פתוח, ערב של יצירה מקומית, וציינו את יום השואה במקלט שהוא הפאב של הקיבוץ. פעם בשבועיים אנחנו מקיימים מפגש לגרעין הנח"ל בנושאים הקשורים להתיישבות וקיבוץ, ושיח על המצב.
בנוסף אני מקיים מחקר על מה שקרה במנרה במהלך המלחמה והפינוי: איך הקיבוץ התמודד עם המצב ושמר על קשר עם כל חבריו שהיו פזורים ברחבי הארץ. באופן מעניין תקופת המלחמה הצמיחה קבוצה של צעירים נקלטים שהתחילו להוביל, לקחת אחריות במהלך המלחמה ואחריה.
מנרה מנה לפני המלחמה 260 תושבים. כ-65% שבו אליו עד כה. בזמן הפיזור כ-40% מהם עברו למלון בטבריה, ואח"כ לקיבוץ גדות; 60% האחרים התפזרו ברחבי הארץ. חברי הקיבוץ שמרו על קשר דרך מפגשים פיזיים, ומפגשי זום. בתקופת המלחמה נשארה בקיבוץ רק כיתת הכוננות. במהלך המלחמה נפגעו כ-50% מבתי הקיבוץ, שנמצאים בשכונה הדרומית מטילי נ"ט.
***
קיבוץ מנרה יושב ממש על הגבול עם לבנון. לאורך כל השנים היו אירועים ביטחוניים שהפכו לחלק משגרה יומיומית של ירי ואזעקות. הקיבוץ מרושת במקלטים, אבל ממ"דים יש רק בבתים החדשים שניבנו עכשיו.גם בזמן רגיעה נשמעים יריות, פיצוצים, אזעקות והודעות של צוות החירום.
הקיבוץ ערוך כל הזמן למצב מלחמה. אין זמן להתגונן בעת ירי, אלא לשכב ולקוות לטוב. חיים פה באי ודאות בזמן המלחמה. משתדלים ליצור אותה דרך חוסן קהילתי, קשרים חזקים בין החברים ועבודה קשה בתחום.
מחזיקים את הנוי, מנקים את החצר ומשקמים את הקיבוץ. (דורון נדיב, שני מימין)
***
למרות שהפסקת האש לא קוימה, ובחדשות היה נראה שהמלחמה נמשכת באזור גבול הלבנון, עצימות האש ירדה באופן דרמטי, אך אי הוודאות והביטחון האישי נמשכו. כך, כל הפעילות החינוכית והחברתיות התרחשה במקלטים. כעת חוזרים אט אט למבנים הקבועים.
זה המצב כאן: דריכות מתמדת תוך ניסיון ליצור שגרת חיים.
אנחנו מרגישים שיש משמעות לשנת המשימות הזאת. אנחנו נותנים כתף, מסייעים ולו במעט בשיקום הקיבוץ.
***
לסיכום שני דברים:1. כשאתה חי במנרה, על רכס בגובה 800 מטר מעל פני הים, אתה רואה נוף נהדר, שנמהל בקושי לחיות על הגבול. אין שקט.
2. חברים שמוכנים להתנדב במנרה בכל תחום - מטעים, נוי, תרבות ויצירה - מוזמנים לפנות אלינו. וכולם כולם מוזמנים לבקר.
הצילומים מאוסף פרטי
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!