מסמך ממשלתי של מאות עמודים מתמצה במספר אחד: 50 / ענבל וורטמן שהם

זה היעד שהציבה הממשלה לרכישת דירות חדשות לדיור הציבורי בשנת 2026.

לפני הכול, מילה על דיור ציבורי. דיור ציבורי הוא דירות בבעלות המדינה, המושכרות בשכר דירה מסובסד למשפחות וליחידים הזכאים לכך, כדי להבטיח שלכל אדם תהיה קורת גג גם כשהשוק הפרטי אינו נותן מענה. בניגוד לסיוע בשכר דירה, הוא גם מגדיל את מלאי הדירות שבידי המדינה ומאפשר להעניק פתרון יציב וארוך טווח למשפחות הזכאיות.

בחזרה למספר 50.

במשך שנים מלאי הדיור הציבורי בישראל נשחק, בעוד רשימות ההמתנה מתארכות. בשנת 2011 עמד מלאי הדירות על כ־65 אלף. בסוף 2024 הוא עמד על כ־47 אלף בלבד. במקביל, שיעור הדיור הציבורי בישראל הוא מהנמוכים במדינות ה-OECD – כ־2% בלבד ממלאי הדירות.

***

אבל זו אינה גזירת גורל. בשנת 2018 פרסם משרד הבינוי והשיכון את תוכנית "לגור בכבוד", שהציבה יעד להגדלת מלאי הדיור הציבורי בכ-7,200 דירות בשנה, ובסך הכול קרוב ל־73 אלף דירות בעשור, באמצעות שורת מנגנונים להגדלת המלאי.

בהמשך, בשנת 2021, החליטה הממשלה לגבש תוכנית רב־שנתית להגדלת מלאי הדיור הציבורי, לשלב דירות דיור ציבורי במכרזי בנייה ולקצר את זמני ההמתנה. באותה שנה אף סוכם על רכישת 1,700 דירות. אלא שלפי מסמכי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, התוכנית הרב־שנתית לא הושלמה, והיישום בפועל היה חלקי.

כשהדיור והשכרות מתייקרים עוד יותר קשה להגיע לקורת גג (מפורום הדיור הציבורי)

***

למרות המציאות, ממשלת ישראל לא מתבלבלת. תוכנית העבודה הממשלתית לשנת 2026 אינה מציעה הרחבה של המלאי, אלא יעד של רכישת 50 דירות בלבד. לעג לרש. פשוטו כמשמעו. גם יעד 2025 עמד על 100 דירות בלבד, כעת אפילו הוא קוצץ בחצי.

הממשלה אף כותבת זאת במפורש: "בשל פערים תקציביים ועליית מחירי הדיור, יעד המשרד לרכישת דיור לטובת מלאי הדיור הציבורי עומד על 50 דירות בלבד לשנת 2026."

כשהדיור מתייקר, כשהשכירות מכבידה על עוד ועוד משפחות וכשיותר אנשים מתקשים להגיע לקורת גג יציבה, היה אפשר לצפות שהמדינה תגדיל את מלאי הדיור הציבורי ולא תצמצם את שאיפותיה.

הדיור הציבורי איננו נדבה. בעולם הוא נתפס ככלי מדיניות. הוא מאפשר למדינה להשפיע על שוק הדיור, להגדיל את ההיצע, לצמצם פערים ולספק רשת ביטחון בשעת משבר.

***

דיור הוא גם תשתית. בלי בית יציב קשה לשמור על עבודה, להתמיד בלימודים, להשתקם ממחלה או לצאת ממעגל העוני. לכן דיור אינו רק סוגיה של משרד הבינוי והשיכון. הוא הבסיס שעליו נשענים גם החינוך, הבריאות, הרווחה והתעסוקה.

מאחורי כל מספר כזה עומדת משפחה או אדם שממתינים שנים לדירה. סיפורים אישיים שראויים לסולידאריות ולהשקעה חברתית.

לא מדובר רק בדיור. זהו מבחן רחב יותר. השוק חשוב, אבל השאלה מה עושה המדינה כשהשוק אינו נותן מענה. מדינת רווחה נמדדת לא רק בכסף שהיא מוציאה, אלא גם בשאלה אם היא עדיין מאמינה שיש לה אחריות.

***

ענבל וורטמן שהם שהם מתמודדת על מקום במפלגת הדמוקרטים לכנסת