זיכרון לבנוני ותערוכה / קרני עם עד
בערב יום ראשון (29.6) החריד פיצוץ עז את הגליל המערבי. ישבתי בסלון הבית כשהאדמה רעדה כאילו מדובר היה בקראקס בירת ונצואלה ועלים נשרו מהעצים בשולי כביש הגישה לבית. בעקבות הרעש, שהתברר כפיצוץ של מנהרה ואמצעי לחימה בכפר מג'דל זון בלבנון, נזכרתי בכפר הלבנוני בנפת צור, השוכן מרחק 6-8 ק"מ מהגבול, שהיה ביתי למשך מספר ימים, אי אז במרץ ,1978 עד שהצפנו לכפר עין בעל המרוחק 10 ק"מ מהעיר צור.
שירתי אז כמפקד צוות של "קשת" (מכ"ם נייד לגילוי מחבלים הפועל בשעות הלילה) שמנה מלבדי עוד שני לוחמים ונהג. סופחנו לגדוד 202 של הצנחנים וזו היתה טבילת האש הראשונה שלי זמן קצר לפני השחרור ולפני "טבילות" נוספות בלבנון - מרביתן כחובש קרבי בהגמ"ר (הגנה מרחבית) של חטיבה 300.
זמן קצר לאחר שהשיירה עצרה בפאתי העיירה מג'דל זון נפגשתי עם יוסי קבסה מרמת יוחנן שעבר לגדוד מסיירת צנחנים. קבסה, אותו הכרתי במחנות תנועת הנוער העובד והלומד, היה לבוש במדים מבריקים מהניילון ואילו אני עוד לבשתי מדי עבודה מיוזעים ומזוהמים. לאחר החיבוק והחלפת חוויות משותפות על מצובה ורמת יוחנן ביקשתי מיוסי לדאוג לי למדים נקיים. הוא הבטיח ונפרד בחיוך גדול, כהרגלו.
***
בלילה של אותו יום (19.3), הוא נהרג בכפר קנא מירי מחבלים, לבוש במדיו החדשים. במג'דל זון גם זומנה לי פגישה, פחות נעימה, עם מח"ט הצנחנים דאז אל"מ אמנון ליפקין שחק. אחד מאנשי הצוות שלי נתפס על ידו עם שקית חפצים שבזז מאחד הבתים בכפר. ליפקין שאל את הבוזז מי מפקדו הישיר והוא הורה עליי ועל קצין נוסף מהיחידה שהסתפח אלינו. "אני מבקש שתורו לחיילים לא להיכנס לבתים ולקחת שלל.. בפעם הבאה זה ייגמר במשפט וכלא".
הבטחתי לאמנון לשמור על הצוות ועל המוסר והוא בתודה טפח על השכם והלך לדרכו. המשכנו ממג'דל זון בעקבות גדוד הצנחנים וגם הביזה של פקודיו של ליפקין נמשכה ואף הקצינה. קציני היחידה נתפסו שותים לשוכרה בווילה באחד הכפרים וקצין בשם דני פינטו רצח ארבעה אזרחים בכפר "עין בעל" וקברם בבאר. מאוחר יותר נידון לשמונה שנות מאסר שקוצרו לשנתיים בהתערבות הרמטכ"ל רפאל איתן ושוחרר כעבור מספר שבועות. השבוע, בעקבות הפיצוץ העז במג'דל זון , שבו אליי הזיכרונות המרים ממבצע ליטאני שהיה הראשון מתוך מערכות רבות שניטשו על אדמת לבנון ורובן ככולם הסתיימו בתחושת החמצה ותסכול.
***
והמלצה אמנותית בהמשך: בגלריה השיתופית בכברי מוצגת תערוכה של האמניות מורן דעקה ורגד סואעד. השתיים הצטרפו לפני כשנה לקולקטיב אמני הגלריה שכולל יוצרות ויוצרים מהמגזר הערבי והדרוזי וגם היהודי, וזו תערוכתן הראשונה במסגרת זו. "לבן כהה" - כינו האוצרות תמר הורביץ ליבנה (המשמשת גם כמנהלת ואוצרת ראשית של הגלריה בקיבוצה-ק.ע) ומיקי צדיק, אמנית ומורה ממעלות. "הצבע הלבן אמנם מתקיים כנקודת מוצא" כתבו האוצרות בדף המצורף "כמקום של ספק וכיסוד להיאחז בו ..והוא אינו רק צבע.. יש בו עומק סמלי שמרחף בין כובד לקלות ובין חשיפה להסתרה"(סוף ציטוט).
מיצב הגלגלים של רגד סואעד (כאן ובתמונה למעלה)
***
רגד סואעד חיה ויוצרת בכפר חוסניה ועבודתה מבוססת על גלגלי הצלה לבנים ואדומים - לבנים המשייטים בחלל ועל הרצפה. לצד הגלגלים שכמו מסמלים היחלצות מסביבה שמרנית ומשתקת הציבה האמנית דימויים של יסודות בית, עציצים, רישום פולחן קבורה של חיל ונושאי ארון כשגלגלי זיכרון יצוקים לתוך בסיסים לבנים. גם שמות העבודות משיקים למצבים היפים - כואבים: "שטח אש 9" "התחנה האחרונה", "חייל חולם על חבצלות לבנות". מורן דעקה מציגה בגלריה צילומי וידאו, כמו גם הדפסים ותחריט. מורן מתחקה אחר הבית הפרטי באמצעות ידיים עמלניות, עיני אישה מביטות נוכחן, טקסים ביתיים מהורהרים. התחביר בין הקו המהורהר של דעקה לבין הביטוי העז של סואעד יוצר מיצג ומיצב יוצא דופן בנוכחותו.
צילומי העיניים של מורן דעקה
צילומים: קרני עם עד
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
חתנו של
דני פינטו היה חתנו של האלוף דני מט שהיה נשיא בית הדין הצבאי לערעורים. וגם זה עזר ללא ספק למזער את השנתיים לשבועיים. בזמנו כתבנו שיר על המקרה, בקברט הסטירי האנטי מלחמתי "כמו בתוך קופסה" של רועי רשקס ושלי.