מבקשים את נקודת הזינוק / מוקי צור
המפגש לציון 80 שנה לוועידת הקיבוץ המאוחד ביגור - ועידה שכונתה "ועידת צביה" - היה מופלא. הרצאתה של שרון גבע היתה לדעתי ביטוי נעלה של מלומדות ורגישות. בוועידת יגור אלפי צעירים הצטופפו באוהל לשמוע את עדותה של צביה לובטקין, שהייתה דרישת שלום עצובה ונעלה מהורים ומשפחות שנרצחו, דרישת שלום מאותו "אשרי הגפרור" קולקטיבי. הוועידה היתה חלק מתהליך קשה, מלא סתירות ניגודים וכאב, אך גם ביטוי של נחישות. לא לבסס את השיקום על שכחה ותלישות.
בארץ התגלגלה באותו זמן סיסמא שניסח זלמן שז"ר ולפיה "אם אשכח את הגולה תשכח ימיני". אבן גדולה עם הסיסמא הזו הועלתה על ידי חניכי הנוער העובד לראש המצדה והופלה משם על ידי חניכי בית"ר. שתי הפעולות נעשו כחלק מהאבל הכבד ומתחושה של מחויבות לחיים.
סיסמא זו נחרטה בבתים באותה חתיכה לא מטויחת, בה באפן מסורתי ציינו בבתים יהודים את המקדש החרב. היה חשש שמא הידיעות המגיעות ישתקו את הציבור על כן שאלו את עצמם אנשים כבן גוריון כיצד עוברים את האבל, כשרוז'קה קורצ'ק סיפרה את סיפורה בוועד הפועל של ההסתדרות הרבה לפני ועידת יגור. בן גוריון קם והודיע שהוא לא שומע יידיש...
***
(אריה בן גוריון סיפר על דודו דוד, שלא היה בא ללוויות של בני משפחתו - "מי שמת מת". בשלב מסוים הוא גם התנגד לחפירות הנוגעות למרד בר כוכבא כי המרד שלו נכשל).
כשהנהלת הסוכנות ישבה בימי תחילת המלחמה עם נציגה של ממשלת פולין הגולה, לא דובר בישיבה על הסכנות הנשקפות ליהודי פולין, אך לאחר הפגישה בן גוריון פגש את נציג הממשלה הפולנית ודיבר על הסכנות הנשקפות ליהודים ועל הצורך להגן עליהם.
כשווייצמן ביקש לשלוח את רוז'קה
קורצ'ק לארה"ב, לספר את הסיפור, חברי השומר הצעיר לא הסכימו לכך. הם ביקשו
לראותה עובדת בקיבוץ ומחלימה ממה שעברה. כל זה בא ממקום של רצון להחלים
מהר כדי לבנות מחדש בית, משפחה, חיים. היה בתקופה זו הרבה בכי והרבה צנזורה
על הבכי; שביתות רעב לזכר הנרצחים אך גם שכחה אקטיבית.
רוז'קה קורצ'ק. בן גוריון לא רצה לשמוע יידיש (מוויקיפדיה)
***
שנתיים לפני הוועידה ביגור התקיימה ועידת הקיבוץ המאוחד בגבעת ברנר. המלחמה והשמדת היהודים התנהלו במלא עוזן. שלושה אנשים הגיעו לוועידה "משם". לתדהמתם הם פגשו אלפים מחבריהם חיים. הקהל חש כי אלו השלושה מייצגים את העולם היהודי החרב. אחד מהם סיפר שהוא ישב בתחנת רכבת כשעברה רכבת למחנות ההשמדה, כאשר מאחד מקרונותיה בקעה שירה. הם שרו התקווה.
ועידה זו של הקיבוץ המאוחד לא נזכרה כוועידת יגור ולא במקרה. ועידת יגור היתה אחרי הניצחון על הנאצים, היא העמידה במרכז לא את הגורל, אלא את המרד נגדו. היא היתה נקודת זינוק.
עברו שמונים שנה. הקהל שבא לזכור את ההתכנסות ההיא היה עטור זיכרון. חלק ממנו - בעלי שיבה. הוא בא להיזכר, אך נדמה לי כי גם היום הוא ביקש את נקודת הזינוק.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!