העפולאי היחיד שהכרתי / יונתן טל
שנות ה-70-80 היו שנות שיא בחיי אולפן / המתנדבים בקיבוץ. מיד עם שובי הביתה לאחר 4 שנות מימוש עצמי בין הצטלבויות העולם, מצאתי סמוך למשכן אותו איוויתי - פינת חו"ל משלי. שפע מתחלף של שותפי שיח, מחשבה ועניין, שבעצמם, עזבו את קרנות השפע בארצות בהן ביקרתי, בעבור חלוציות ברוח הזמן. כמה מהם שרדו בזיכרוני מאז.
בשנת 1985 הגיע לאולפן זוג, במקור מבולבאיו, רודזיה. הגבר, ראלף בן 45, יהודי שמנמן ואנרגטי ניחן בהומור וציניות במידה הנכונה, מעין גרסה אפריקנית של גורדוניסט מודרני. מחמת שהיה גם רפד השכיל להיקלט בנגריה, שם הרחיב את ידיעותיי בעיקר ברפדות עור על ספות וכורסאות. האישה אליסון, גויה, צעירה מראלף בכמה עשורים, היתה בלונדית מקסימה ומאוהבת מאד.
***
לאחר שפשט רגל ברודזיה, עבר ראלף לעבוד במפעל של אבי בת זוגו. עקב המהומות שעברו על המדינה סמוך לשחרורה והפיכתה לזימבבואה, החליט ראלף לממש את הרומן האסור אותו פיתח עם בת הבוס ויחד נמלטו לישראל. בקיבוץ אימצה אותם מנהלת האולפן, פט, ממדינת מיין, ארה"ב – שבעצמה התחתנה עם בן דודי אבינועם. בצד לימוד העברית אצלנו צמח הרומן. כבר אחרי שבוע התאונן ראלף באזני פט: "מדוע מחליפים לנו סדינים רק פעם בשבוע?"...כל עוד שהו אצלנו, יחד בילינו עם הזוג "הצעיר" שעות הנאה והומור רבות.
עם סיום האולפן, מכיוון שהחליטו להשתקע בארץ, ראלף, כיזם אנרגטי ניצל את רעיונותיו והחליט כאקט ראשון, להפריח את קריית טבעון הרדומה באמצעות יצירת וודסטוק ישראלי על גבעת קריית עמל המיוערת, המשקיפה מגבוה על צומת אלונים.
***
כאן נתקל לראשונה בשפע הבירוקרטיה של ארגוני סביבה, ובמהרה רעיון הפסטיבל שננטש, הוחלף בייבוא המצאה חדשה מאנגליה - מכונת ניקוי ביוב ביתי, לה ניסה לקנות נפשות בירושלים. באמצעות כשרוני הגראפי נתרמה לו מודעה בעברית. לכן הופתעתי לשמוע כעבור שנה, שראלף פתח פאב במרכז העיר.
הוא הזמין אותי למקום וגם שם נתבקשתי ועשיתי שלט. עם חלוף הזמן, להיכן שפנה ובכל עסק אותו פתח, ספג זוג הנקלטים את גלי הדרישות וההצקות מצד הבירוקרטיה הישראלית. הם שלבסוף כיבו את כל ניצני היוזמה והזוג המאוכזב, שרצה לתקוע שורשים בארצנו, עזב לעתיד חדש בברייטון ביץ', אנגליה. בגיל 45 + חייו של ראלף עדיין נראו אינסופיים.
כל עוד בן דודי אבינועם חי ביננו, קיבלתי בזכות קשריה של אשתו עם אליסון, אותות חיים ודרישות שלום מהזוג. בעיקר כאשר חוו לידות.
***
בשנת 2013, הופיע לפתע ראלף על מדרגות ביתי. הפעם עם סיפור חדש. ניגשנו למסעדה שנפתחה ליד גדר הקיבוץ, החלפנו וויצים וניסיתי להבין מה החזירו לכאן לאחר כל סאת הצרות והאכזבות שספג. לבסוף עלינו על רכב הקיבוץ ונסענו ל...עפולה.
גל סרחון היכה באפינו כמו נכנסנו לשובך אינסופי של בעלי כנף (מהרשת החברתית)
***
ירדנו בשדרה המרכזית של עפולה הישנה, משם הובלתי לרחוב צר שהתנקז ימינה. בעזרת רמזים מראלף איתרנו לבסוף בית בן כארבע קומות. הוא הצביע לכיוון קומת העל ועם חוש ההומור היהודי שהושחז בשנות גלותו הכריז: "באתי להראות לך את הפנטהאוז שלי!". התברר שעשורים רבים קודם נפטר אביו ממקימי העיר ודירתו הורשה לארבעת בניו. מחמת חוסר הסכמה ביניהם הדירה נסגרה על מסגר וכולם עזבו לחו"ל. אולי כרשת בטחון ליום, בו גורלו של מי מהם - לא יותיר לו ברירה אחרת.
ואז החלנו לפלס. היה זה בית מראשיתה של עפולה. שנבנה בתקופה בה בנאים מרמת דוד עוד שותפו בבניית העיר. עם צבע שמן מתקלף מהקירות שיובל שנים לא חודש, ומעקי מדרגות עשויי צינורות ברזל משופשפים. הכל נדף יושן ומועקת זיכרונות. בקומת העל סכר השכן את המדרגות עם גדר ושער. כאנשי עמל שמלאכתם ביקוע סגרים ובניית מעקפים, סופנו שהגענו לדלת עליה הצהיב שלט: "משפחת מילר".
ראלף הוציא מכיסו מפתח נאבוב מוזיאלי שכבר עבר כמה יבשות - המחסום האחרון למערת אלדין.
מיד עם פתיחת הדלת... גל של סרחון מבאיש היכה באפינו כאילו נכנסנו לשובך אינסופי של בעלי כנף.
***
כבלשים לעת מצוא גילינו כי המבקר האחרון במקום, עוד במאה הקודמת, השאיר את חלון המזרח פתוח לצרכי אוורור. רק רשת דקה הפרידה בין חלל הפנים לגן העדן בחוץ. בשעות אחה"צ, כאשר השמש שקעה מצדו השני של המבנה, נוצר מעין פתח כהה ומזמין ביקור. שפע יונים החלו להיחבט ברשת, עד שנוצר נתיב זרימה פנימה. בעזרתו במהלך השנים כל שטח הדירה הפך משכן חלומות לבעלי כנף. ערמות גללים נודפי ריח הזדקפו מכל מדף, או נישה נוחים לשנת ליל. כונניות ומזנונים משנות החמישים, וילונות אמבטיה, קרניזים, וכסאות, עד קפיצי המיטה חסרת המזרון, כולם כוסו פרש ריחני שנתלה כסחבות מטה. הסתובבנו בתפאורת הווינטג' כבתוך שדה קרב נזהרים למדרך רגלינו..
"ואת כל זה רצית שנשפץ יחד - בלי שהקיבוץ יידע, בעבור השגת פנסיה נוחה לעת בלותך?" שאלתי את ראלף, הפעם בשפתו, פן מישהו מקשיב. הוא היה המום. מדבריו הבנתי כי חזיונות הגדולה אותם טיפח בציפייה ליום צרה קרסו לנגד עיניו. בלא להביא קבלן ניקיונות עם מסמכי המלצה לא ניתן לשרוד במקום עוד דקה, מחשש פן נידבק באיזו מחלת עופות נדירה.
החזרתי את כלי המדידה והפריצה שהבאתי לשקית ולנוכח החלום שפג נתתי לראלף עצת פז: "לבטח מעולם לא שילמתם ארנונה. לכן עדיף כי קודם תיגש למחלקת החשבונות בעירייה, ייתכן ושפע החובות שהצטברו עם ריבית על ריבית הפך את העיריה ל...יורשת היחידה של אביך."
***
כעבור שלוש שנים, הגיע שוב לנגר-צייר-תייר בקיבוץ אות חיים מהאיש שלנו בברייטון. לא נרמזה בו מילה אודות חוויתם המשותפת בארץ הקודש של שרלוק הולמס וד"ר ווטסון מהעמק. הבנתי בחוש סמוי שמי מפקידי עיריית עפולה ייתכן וקיבל העלאה בזכות דירת משפחת מילר, או שמא נותר הנכס לדעוך בשיממונו, עד יום יבוא ואיזה ארכיאולוג ברוך דמיון יגלה בה סימנים פורנזיים, מהיונה שהביאה עלה זית לנוח.
ראלף בעצמו החליף קריסה כלכלית במפולת בריאותית. לאחר אירוע מוחי הוא החל בתהליך שיקום שנדחה, כולל הכנסת קוצב לב. לדיאגנוזה צורפה בקשה, לצייר נגר עם פטיש, מה שכמובן שלחתי, בעבור איזה חוג נגרות אותו פתח גיבורנו במתנ"ס ליד ביתו. זה היה אות החיים האחרון מהיהודי, שהגיע מלא ציפיות לארץ ההבטחה, אך להיכן שפנה טורפדו מאמציו ע"י נהלים, אישורים ורגולציה, של מדינה חלוצית, בה על כל עובד פיזי רובצת פרנסתם של חצי תריסר פקידים.
בדיעבד מסתבר, שגם בברייטון הוא לא רווה נחת.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
יונתן טל עשה זאת שוב
שוב יונתן הוכיח את כשרונו להפוך כל אפיזודה טריוויאלית לסיפור!