טובא שכנתי / ענבל וורטמן שהם
בחודש האחרון היא הפכה לזירת עלייה לרגל של פוליטיקאים מהימין.
כעבור ימים ספורים עבר המוקד לחינוך.
לקראת ביקור ועדת החינוך בטובא, התנהל עימות פומבי בין יו"ר הוועדה, ח"כ צבי סוכות, לבין ראש המועצה. מדיווחים ומהשיחות שקיימתי לאחר מכן, עולה כי בתחילה הוצעה פגישה מקצועית ומכבדת. אפשר היה לשבת סביב שולחן, לשמוע, לשאול, לבדוק ולקיים דיון ענייני על מערכת החינוך ביישוב. אלא שבהובלת צבי סוכות, יו"ר ועדת החינוך, הנושא הלך והפך לעימות ציבורי ומתוקשר, והפגישה ירדה מהפרק.
מפגש שכנות בטובא. הצפון זקוק למדינה נוכחת (צילום: אליה צוקר)
***
ביום חמישי, 4 ביוני, הגיע
סוכות לטובא זנגרייה בליווי כוח משטרתי גדול. במהלך הביקור ניסה להיכנס
לבית הספר היסודי אלף חכמא כשמסור חשמלי בידו והאירוע הפך לעימות מתוקשר
שזכה לסיקור ארצי נרחב.
מי
שסובלים ממנה יותר מכולם הם תושבי טובא. דווקא משום כך קשה להשתחרר מההבנה
שלא מדובר היה בניסיון לפתור בעיות אלא בניסיון להפיק מהן רווח פוליטי. כי
יש דרך אחרת.
מי שבאמת רוצה לחזק חינוך יכול לזמן דיון מקצועי - לפגוש מנהלים,
מורות, הורים ואנשי מקצוע. לדרוש תשובות ממשרד החינוך. לגבש המלצות. (אגב
כל זה היה קורה לו היו נעתרים לראש המועצה לבקשה להיפגש ולקיים דיון מקצועי
ומכבד). מי שבאמת רוצה לחזק משילות יכול לעבוד עם הרשות המקומית, עם
המשטרה ועם הקהילה.
בזמן שכל המדינה עסקה בפוליטיקאים, הילדים בבית הספר היסודי אלף חכמא היו נעולים שעה וחצי בכיתות. מפוחדים. עם שאלות שילדים לא אמורים לשאול: "אם הוא ייכנס, הוא יהרוג אותנו?"
את זה סיפרו לנו לאחר ה"ביקור" המתוקשר נשות ואנשי בית הספר, כשבאנו לבקר ולהגיד שאנחנו איתם.
ביום ראשון, שלושה ימים אחרי האירוע, הגענו לבית הספר זהר מאיילת השחר, אליה מכפר הנשיא ואני מכחל. הבאנו זרי פרחים למורות ולצוות.
היה מרגש לראות כמה משמעות יש למחווה קטנה של שכנות. לדעת שרואים אותן ואת עבודתן החינוכית. לדעת שהן לא לבד ושיש אופק.
אחר כך, במשרד מנהל בית הספר, נאיף הייב, עם סגנו בההא הייב ונציגות ההנהלה, ישבנו לשיחה מרגשת.
נאיף סיפר בגאווה על סבו, דיב אלחדר (דיב הייב), מאנשי הפל־הייב שלחמו לצד היישוב היהודי בתש"ח. דיב נשלח למשימת מודיעין עבור ההגנה, נתפס בידי הסורים והועמד למשפט. כיוון שהיה אדם מאמין, כשהושבע על הקוראן לומר אמת, סירב להתכחש לקשריו עם הכוחות היהודיים. הוא הוצא להורג, ומקום קבורתו לא נודע עד היום.
שכנות טובה ואנושיות חזקות מכל ניסיון לזרוע פחת ופילוג (צילום: אליה יצחקי)
***
לנאיף חשובה ההיסטוריה המשותפת ויותר מכך העתיד.הצפון זקוק לביטחון אישי. הוא זקוק לחינוך טוב יותר. הוא זקוק לטיפול בפשיעה. הוא זקוק למדינה נוכחת. הוא גם זקוק למרחב משותף. בעבור קומץ קולות, פוליטיקאים מוכנים שוב ושוב להחריב את המרחב הזה.
התקווה של המורות והצוות החינוכי היא הוכחה לכך שהשכנות הטובה והאנושיות חזקות מכל ניסיון לזרוע פחד ופילוג.
"יצאתי מהבית מדוכדכת ואני חוזרת עם תקווה."
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!