מהפכת ה-26 ביוני - האם הפעם העזתים ישלימו את המלאכה? / ד"ר רונית מרזן

ביוני 2026, תחת מציאות קשה של חורבן ועקירה מתמשכת, הופיעה ברשתות החברתיות ברצועת עזה יוזמה עממית חדשה-ישנה הנושאת את השם "מהפכת 26 ביוני" - "מהפכת החירות והצדק".

קריאה זו למחאה אזרחית לא-אלימה חושפת את עומק השבר בין הציבור העזתי השחוק לבין שלטון חמאס, ומסמנת שלב נוסף בהתנגדות הפנימית בתוך הרצועה. ניתוח המנשרים והתגובות הציבוריות מציג את קווי המתאר של התנועה המתגבשת, את דרישותיה ואת מלחמת הנרטיבים המתחוללת סביבה.

פסוקי הקוראן שנבחרו לפתוח את גילויי הדעת של התנועה נועדו להעביר שלושה מסרים: הפקעת המונופול הדתי מידי חמאס, ביסוס לגיטימיות מוסרית למחאה והצבת מראה נוקבת מול השלטון העריץ.

***

הפסוק שפתח את גילוי הדעת הראשון: "אללה לא ימיר את השורה על האנשים אלא אם ישנו הם את אשר בלבבם" , נועד לשמוט את הטיעון של חמאס שהסבל והחורבן הם גזירת גורל או מבחן אלוהי שעל הציבור לעמוד בו בסבלנות. הפסוק הופך את המשוואה וקובע שהשינוי ההיסטורי תלוי קודם כל ביוזמה האנושית, והוא מעניק תוקף דתי מפורש ליציאה לרחוב ומבהיר כי אם הציבור לא יפעל לשנות את מציאות חייו, דבר לא ישתנה.

הפסוק השני: "כל המאבד נפש אחת - בלא שאיבדה נפש או ביקשה למלא את הארץ חמס, כאילו איבד עולם מלא", מציב את קדושת החיים מול "סטטיסטיקת המלחמה" ומערער על התפיסה המקריבה אזרחים כדלק למפעל ההתנגדות. זהו כתב אישום המוקיע הרג, והוא מכוון לא רק כלפי הכיבוש אלא ישירות כלפי חמאס, הן על גרירת הרצועה לאסון ללא הגנה על האזרחים, והן על איומי הרצח שמפנים מנגנוני הביטחון של חמאס נגד המוחים, תוך העמדת הכבוד האנושי מעל לכל אידאולוגיה פוליטית.

הפסוק השלישי: "הוי המאמינים, בבוא אליכם איש מופקר ובפיו הודעה, בררו את הדבר", נועד לחסן את הציבור מפני ההסתה והתעמולה של חמאס, המנסה לפלג את השורות ולצבוע את מנהיגי המחאה כמרגלים ובוגדים.

שלושת הפסוקים יחד מייצרים משולש רעיוני : הנעה לפעולה, הצדקת המטרה המוסרית, והגנה מפני לוחמת התודעה של חמאס.

"מהפכת החירות". שבר בין הציבור העזתי השחוק לבין חמאס

***

תחת היגיון זה, דרישות המוחים אינן מתמקדות בחזונות פוליטיים גדולים אלא בקריסה הטוטאלית של מרקם החיים האזרחי לאחר יותר משנתיים וחצי של מלחמה. הן כוללות תביעות דחופות ללחימה במגיפות באוהלים, מתן היתרי יציאה לחולים, השבת מערכת החינוך המושבתת זה השנה השלישית, והפסקת הסחר המושחת בסיוע ההומניטרי המאלץ את התושבים לעמוד בתורים משפילים ללחם ומים.

במקביל, פונים המארגנים לחמולות, לשבטים ולמוסדות בינלאומיים בבקשה להעניק הגנה פיזית למפגינים.

מנגד, תגובת המערכת החמאסית לקריאות אלו הייתה מהירה וכללה הפחדה, איומים והאשמות מיידיות בבגידה ובשיתוף פעולה עם המודיעין הישראלי במטרה "להסיט את המצפן".

אולם, התגובות ברחוב העזתי מעידות על התקוממות נגד מנגנון השתקה זה. פעילים ואנשי רוח מקומיים מדגישים כי אלו התוקפים את המחאה הם אלה שמרוויחים ממנה - סוחרים, פושעים ובכירי חמאס שצברו הון מניצול האסון, בעוד הציבור נמק באוהלים. "מבול אל-אקצא", הם מטיחים, הפך לים של כסף עבור ההנהגה ומקורביה.

אחרים תוקפים את ניכוס מושג ה"התנגדות" (מוקאוומה) על ידי חמאס כמגן מפני ביקורת, ומטיחים בה כי נכשלה במלחמה ובשלום, ולפרויקט הבריוני שלה אין שום קשר לפלסטין. החוקר הכלכלי עבדאללה ג'מאל אבו אל-הנוד אף התריס ואמר: "שימותו האנשים בשקט - זו גבורה... אבל שיצעקו אל מול המוות - זו בגידה!!!".

ויש גם מי שמחזירים את הציבור אל הפיכת יוני 2007 ומסמנים אותה כנקודת האפס של החורבן, שבה נרצח פלסטיני בידי פלסטיני. אלה מבהירים כי לפחדנות יש מחיר כבד, ושתיקתו של הציבור העזתי היא זו שהגבירה את סבלו. אם לא יהרגו את המפלצת, לא יוכלו לחיות בכבוד, הם מודים.

***

דינמיקה זו מייצרת השלכות ותובנות חשובות עבור שלושת השחקנים בזירה:

עבור חמאס: התנועה מזהה כאן איום קיומי למונופול שלה על נרטיב ההתנגדות. העובדה שאזרחים מעזים לחתום בשמם המלא ולהשוות את מנגנוני הביטחון שלה לשיטות הכיבוש מעידה שחומת הפחד נשחקת מול ייאוש האוהלים, וחמאס נחשפת כשלטון עריץ המנצל את האסון להישרדותו הפוליטית. בתגובה, היא תמשיך להפעיל דיכוי אלים והאשמות בבגידה כדי ללחוץ על הציבור "לשמור על אחדות השורה".

עבור הרשות הפלסטינית: המחאה מהווה הוכחה לכישלון מודל השלטון של חמאס אך גם של הרשות עצמה. חלק מהביקורת מופנית אל כלל הפלגים הפלסטינים שאיבדו את היכולת לשרת את הציבור ואת הצידוק להמשך קיומם כנציגי העם הפלסטיני. הרש"פ עצמה מצויה במלכוד - היא מייחלת להיחלשות חמאס אך מודעת לכך שאם תיתפס כמי שמנסה "לרכב" על המחאה או להנחות אותה מבחוץ, היא תשרוף את פעיליה בעיני הרחוב ותקל על חמאס לחסל אותם באמתלה של התחשבנות פוליטית.

"מהפכת יוני 26". חמאס נחשפת כשלטון עריץ המנצל את האסון לשם הישרדות

***

עבור ישראל: הטלטלה הפנימית מבהירה כי הלחץ הצבאי והבידוד אכן מייצרים השפעה, והציבור בעזה מפנה אצבע מאשימה כלפי מי שפתח במלחמה ולא סיפק הגנה לאזרחיו. בנוסף, נכונות הציבור להתלכד סביב החמולות והמנהיגות החברתית המסורתית מסמנת לישראל כי קיימים גורמים אזרחיים שאינם מזוהים עם חמאס שיכולים להוות בסיס למנהל חלופי ביום שאחרי. עם זאת, אסור לישראל להתערב במחאה כדי לא לשרת את קמפיין ההכפשה של חמאס.

הדרך האפקטיבית היא לאפשר לסדקים להתרחב מעצמם, תוך המשך פגיעה ממוקדת במנגנוני האכיפה השלטוניים של חמאס כדי לשלול ממנה את היכולת לדכא את עמה ביד ברזל.

בסופו של דבר, את המלאכה המורכבת ביותר לא יוכלו לבצע רק כוחות מבחוץ. הפלסטינים בעזה הם אלו שצריכים להשלים את המהפך ולהקיא את חמאס מתוכם.

***

עזה - שטח מת בכלי התקשורת הקטריים
אם תחפשו בכלי התקשורת הקטריים מידע על “מהפכת 26 ביוני” בעזה נגד חמאס, אל תטרחו. ספק אם תמצאו שם מילת ביקורת אחת על חמאס - הארגון שנהנה במשך שנים מחסות פוליטית, כלכלית ותקשורתית מצד קטר.  

בעוד שבימים האחרונים דווח על יוזמות של פעילים עזתים הקוראים לצאת ב-26 ביוני למחאה עממית נגד שלטון חמאס, הסיקור הבינלאומי של הנושא קיים אך כמעט ואינו נוכח בשיח התקשורתי הקטרי.  

במקום זאת תמצאו אינספור כתבות על המונדיאל, על ישראל בעזה ובלבנון, על איראן, על טראמפ, על בני משפחתו, ואפילו על תאונות מזעזעות בקצה השני של העולם. אבל כאשר מדובר בפלסטינים בעזה המבקשים למחות נגד מי ששולט בחייהם ביד ברזל, הדממה כמעט מוחלטת.

***

מבחינת אל־ג’זירה ואל־ערבי, כלי התקשורת הקטריים, תושבי עזה מעניינים בעיקר כאשר ניתן להציגם כקורבנות של ישראל. כאשר אותם תושבים מפנים אצבע מאשימה כלפי חמאס, כאשר הם זועקים נגד דיכוי, אלימות ופגיעה בזכויותיהם, הסיפור הופך לפתע לפחות אטרקטיבי. זאת למרות שגופי חקירה בינלאומיים ודו”חות של האו”ם תיעדו בשנה האחרונה שורה של פגיעות קשות שביצעו מנגנוני חמאס נגד אזרחים פלסטינים ברצועה.  

לכן, אם אכן תצא לדרך מחאת 26 ביוני, היא לא יכולה להיות מופנית רק כלפי חמאס. היא חייבת לכלול גם את מי שממשיך להעניק לו חמצן פוליטי, תקשורתי וכלכלי. 

כל עוד קטר תמשיך לראות בחמאס נכס אסטרטגי ולא נטל על העם הפלסטיני, יהיה קשה לדבר על עתיד אחר לעזה. בעיני רבים מתושבי הרצועה, המאבק על חירותם אינו רק מול חמאס אלא גם מול המערכת האזורית שמאפשרת לו להמשיך לשלוט בגורלם. 

קטר. תושבי עזה מעניינים רק כקורבנות של ישראל, לא כקורבנות של חמאס

התמונות מעמוד  ה-FB של רונית מרזן