ילדים זה קללה / עזרא דלומי
לפני יובל שנים (וואו, יובל שנים!), השתתפתי בסמינר של הבנק העולמי שכותרתו: "קידום מנהיגי נוער כפרי". הוא התקיים בגרמניה, בעיירה הרשינג, הסמוכה למינכן, שבה היה מרכז סמינרים של משרד החקלאות הגרמני.
מה פתאום אני? כנראה בזכות כך שלאחראית על ההשתלמויות במשרד החקלאות היה בן בשל"ת בראש הנקרה וכשחיפשה פעיל תנועה ל"משלוח" – ריכזתי אז את "גרעיני עודד" - עינה נפלה על קיבוצי ועלי.
בעיקרו הסמינר נועד למדריכים ממה שנקראו אז "המדינות המתפתחות" – קרי מאסיה ואפריקה. למען הגיוון, וכדי שלא יקבל ארומה פטרונית של מערב מפותח שמחנך את המזרח והדרום הנחותים, גיוונו את המשתתפים גם בנציגים ממדינות "מפותחות" וישראל נחשבה כבר לכזאת.
מה לימדו שם? בעיקר מתודות הדרכה וניהול שפרחו אז במערב ויובאו גם לארץ, כולל לתנועה הקיבוצית: דינמיקה קבוצתית, פיתוח ארגוני, הצגת נושא, כל שיטה וראשי התיבות הלועזיים שלה. היו גם סיורים בחוות חקלאיות, בעיקר ברפתות, שנראו פחות מאובזרות וממוכנות מכפי שיש בקיבוצים; והיו פרקי הווי של ביקורים בטירות בוואריה, בכפר האולימפי (שבו אירע טבח הספורטאים) שייט, מפגשים עם "חשובים", הכל בסטייל. וגם, הכיצד לא, אוכל; אוכל והרבה בירה. בקיצור – אין תלונות.
***
הפרק העיוני נראה לי מוכר. בימים ההם המכון ליעוץ ארגוני בתנועה קיבל מעמד על והחל להעביר במזכירויות הקיבוצים ובתנועה סדנאות OD (פיתוח ארגוני) GD דינמיקה קבוצתית MBO (ניהול לפי יעדים) JIT (ניהול ביעדי זמן) ועוד. זה היה ממש "טרנד". נקודת המוצא אז שהפתרון לחוסר הנחת שהחל לשרור בקיבוצים, יימצא בארגון. החברים שהחלו לתהות "למה קיבוץ" נענו בעצות לייעול ושפור הניהול של מה שכבר לא בטוח שעדיין רצו בו. אבל זה מה שהלך באמריקה וזה מה שהביאו לכאן, כולל מומחים מחו"ל. גילינו את האור.
זאת הייתה קלסיקה של לעשות את מה שיודעים ולא את מה שצריך. ומה שצריך היה זו בחינה ערכית של השאלה "למה קיבוץ", כאשר הכל מסביב החל להתמסד ולהתברגן והממלכתיות החליפה את החלוציות. האם השיתוף השוויון והערבות ההדדית ראויים לחיים משל עצמם גם בלי קביים של משימות לאומיות וכיבוש השממה?
מבחינה זאת ההשתקעות בכלים הארגוניים וחיפוש הפתרון באמצעותם, סימנו אבדן דרך.
***
אם לי כלי ההדרכה הללו בסמינר נראו מוכרים, הרי לאלה שהגיעו מן "העולם השלישי", הם נראו כמו לא מן העולם הזה. ביטוי לכך נתן הנציג העיראקי, מורה במקצועו, שבאיזה תרגיל קבוצתי, אמר לי: "בכיתה אני אומר והתלמדים עושים, לא מחליטים ביחד". כלומר, אצלנו יש היררכיה, אין קבוצה.
ועכשיו הזמן לספר כי כל מה שנכתב עד כה הוא מן קדימון לנושא שלשמו התכנסנו: "שביתת הרחם" בעולם המערבי.
פיחות בילודה במערב. הכל מוביל אל הפוליטיקה (מקור: Shutterstock)
***
בקומת המרתף של הסמינר היו בריכה, כמה מתקני כושר, שולחן פינג-פונג וסאונה. באחת השחיות פגשתי מי מהמתורגמניות (מגרמנית לאנגלית ולהפך) שליוו את הסמינר, אישה באמצע החיים. דיברנו על חיינו כאן ושם וגם על המשפחות. בתשובה לשאלתי, היא אמרה שיש לה ולבן זוגה ילד אחד.
"וזהו", שאלתי?והיא: "אתה יודע כמה צריך לנקות אחרי יום הולדת אחד, למה צריך עוד ילדים"?
ברגע ההוא הדברים עברו לי ליד האוזן.
***
עכשיו, ולא פתאום, החזירו אותי אליהם הדיווחים והסקירות על הקיטון במספר הלידות במערב (וביפן), על מאזן דמוגרפי שלילי המתפתח שם ועל ההשלכות הכלכליות הלאומיות והפוליטיות שיש לזה. בסוף הרוב מתכנס אל הפוליטי.
מבחינתנו, הישראלים, ההשלכה הבולטת של התהליך הזה הוא השינוי הדמוגרפי שעוברת אירופה שקולטת פליטים ומהגרי עבודה מאפריקה וארצות האסלאם, אשר כמהים לצאת ממצוקתם בארצותיהם, לשפר את תנאי חייהם ועונים בבואם על הנואשות לעובדי סיעוד, רווחה וצווארון כחול במקומם החדש.
הצורך בהם המריא לא רק בגלל הדילול בילודה באירופה, אלא גם בשל התארכות תוחלת החיים. ההורים ששיבתם טובה כבר לא מזדקנים בחיק המשפחה – אם עוד יש בכלל משפחה כדי להזדקן בקרבה. הנהירה היא אל מוסדות של דיור מוגן ובתים סיעודיים שזקוקים למטפלים ומטפלות שהשווקים המקומיים חסרים אותם ונעשים תלויים בהם. את הוואקום הזה ולא רק אותו ממלאים פליטים ומהגרים.
בהקשר שלנו, הגידול באוכלוסייה המוסלמית באירופה, משפיע גם על המגמות הפוליטיות שם וכיוצא מכך גם על עוינות היחס כלפי ישראל. מן הסתם, גם אנחנו, במעשינו בשטחים, שופכים דלק על העוינות הזאת.
***
ואולם פחות משלוכד את מחשבתי השינוי הדמוגרפי שעוברת אירופה, מטרידה אותי השאלה: מדוע משפחות מוותרות על הבאת צאצאים לעולם. מדוע הן אינן רוצות בדור המשך? מה הסיבה לניתוק שרשרת הדורות. שהרי זה בוודאי לא רק החשש מפני הצורך לנקות את הבית אחרי יותר מיום הולדת אחד.
נטייתי לומר שזהו חלק מהמוטציה שיצר בנו הנאו ליברליזם: פחות סולידריות, יותר התרכזות האדם בעצמו, בדאגה לרמת חייו לכאן ועכשיו שלו, בהיעלמות הזולת מתודעתו. יש כאן גם איזה שהוא "משחק" של כלים שלובים: נראה כי את החלל שמותירה העצירה בהבאת צאצאים לעולם, ממלאות חיות המחמד, שכבודן ונחמדותן במקומם מונחים, אבל הן לא בדיוק תחליף להון אנושי.
אירופה לא תתרוקן מאוכלוסייה, את החלל ימלאו ילדי המהגרים. מדינות מערב אירופה שהביאו לעולם המזרח ולאפריקה את הקולוניאליזם הכלכלי והצבאי, חוות עכשיו קולוניאליזם דמוגרפי אסלאמי. התגובה הלא מפתיעה המתחוללת שם, היא התפתחות שנאת זרים וכיוצא מכך עליית כוחו של הימין. שהרי הכל קשור בהכל.
***
לפני הרבה יותר שנים, כשהיינו בתנועת הנוער, למדנו מתוך חוברת שנקראת "האדם מהו", שחיבר המורה אברהם אדרת מאיילת השחר. בין היתר נדון בה ייחודו של האדם ומה שמבדילו מבעל חי אחר.
ונכתב גם שהוא חי מעבר לעצמו: הוא יביא צאצאים, ידאג להם ויהיה קשור אליהם, רגשית וכלכלית,
גם לאחר שנעשו עצמאים ובלתי תלויים בו.
האם במערב מכירים את השיר "ילדים זה שמחה"?
במערב ילדים כבר אינם שמחה (מקור: sevendaysvt.com)
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
תאור מדויק של
דלומי. כמו תמיד אתה חד כתער מציף ארועי עבר ומתאר מציאות קשה. הניתוח שלך על אירופה,התחזית הקודרת של העתיד המתהווה הלמה בי כשירד לי האסימון ש...אותו דבר בישראל.