הסכם ולא פצצות / ואהיב חאג'
רבות מדובר על הבחירות הקרבות ובאות. הימין הביביסטי מצחצח חרבות לקראתן ומדבר על הדחקת ה-7 באוקטובר מהתודעה הציבורית והבלטת "הישגי" המלחמה והצורך להמשיך סב עד ל"ניצחון המוחלט".
משטר האייתולות עוד חי ובועט, הטילים הבליסטיים עפים לאזורנו, ביטול תוכנית הגרעין חלום באספמיה, ובל נשכח את ה"שקט" המיוחל בגבול הצפון. על רקע זה בן גביר וחבר מרעיו מעלימים את הערכים ההומניים והליברליים, או מה שנותר מהם.
ממרום גילי עוד לא ראיתי ושמעתי על עם אוהב ומחרחר מלחמות ושש אלי קרב כמו אצלנו, למרות שבמלחמות אין מנצחים, יש רק דם וגוויות.
אזכיר איך זה נראה כאשר הכוכב החדש, הג'ינג'י, אלוהי המחר, נחלץ לעזרת עמים אחרים בפעולה צבאית. תמיד זה נגמר רע. גם אזכיר כי מיגור משטר הרשע והאפרטהייד בדרום אפריקה שבו אמריקה היתה שותפה, הושג בלי חיילים וטילים.
המלחמה הצודקת האחרונה של ארצות הברית הייתה בשנת 1945 כאשר היא נחלצה להציל את העולם מידי הנאציזם והפשיזם. לצד זאת זעק דמם של מליוני בני אדם, כמעט בכל היבשות, שארה"ב טבחה בהם וגרמה למותם. שאלו את העיראקים, הלובים, הקוריאנים, הווייטנאמיים ואת תושבי המפרץ, על ההרג וההרס שהשאירו שם האמריקאים. אירופה המערבית נטשה את אופציית המלחמה, בעוד אמריקה לקחה על עצמה את תפקיד האחראית העיקרית על הסדר העולמי החדש.
מלחמת וייטנאם. המלחמה הצודקת האחרונה של ארה"ב הייתה ב-1945 (מוויקיפדיה)
***
בימים טרופים אלו אנו רואים שמטרות המלחמה שהכריזו עליהם קברניטי המדינה לא יושמו. אי אפשר לחסל עם. מלחמה כזו נועדה לכישלון. ההיסטוריה מלמדת שאי אפשר לדכא שאיפות לאומיות של עם, ומכאן שצריך לשאוף להידברות ולהסכם מדיני. מי שממשיך לאחוז בתיאוריה של מיליטריזם צבאי ועליונות הגזע, מוביל את עמו לכישלון בכל המלחמות. ימי ספרטה עברו מן העולם.
התנועה הקיבוצית, במיוחד, חייבת להרים את קולה ולהשמיע את מחאתה מבארי עד משגב עם ולהוביל סדר יום אזרחי ולא ביטחוני מיליטנטי. זכרו מה אמר לוחם השלום אורי אבנרי ז"ל: כאן משקיפים על העולם רק דרך חור המנעול הביטחוני.
על התנועה הקיבוצית להתנגד למלחמות ולשבור את הקונצנזוס סביב מלחמות "האין ברירה", ולשמש עוגן שמאלי יציב בימים אפלים אלו. עליה לצעוק בקול רם: הסכם ולא הפצצות.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!