שגיאתי הגדולה / אורי הייטנר
ביולי 1993 נערך בלבנון מבצע "דין וחשבון". ראש הממשלה ושר הביטחון היה יצחק רבין, הרמטכ"ל היה אהוד ברק. לאחר תקופה ארוכה של ירי לעבר קריית שמונה ויישובי הצפון הם החליטו לצאת למבצע עצים נגד חיזבאללה שישבור את מפרקתו ויביא לשקט בצפון. המבצע נמשך כשבוע, שבו חיל האוויר תקף את עמדות חיזבאללה בעוצמה רבה. לקראת המבצע ישראל הזהירה את תושבי דרום לבנון שהיא עומדת לתקוף והם ברחו בהמוניהם צפונה. הייתה זו אחת המטרות המרכזיות של המבצע, שאותו הגה ברק – הבריחה ההמונית תציף את ביירות ואת לבנון בשטף פליטים שיביא ללחץ ציבורי על ממשלת לבנון לגרום להפסקת פעולות חיזבאללה נגד ישראל.
חרף ההישגים הצבאיים במבצע, הוא היה כישלון גדול. הוא הסתיים ב"רגל מדינית" עקומה; הסכם ("הבנות", כי אסור להודות בהסכם עם חזבאללה) שעל פיהן ישראל וחזבאללה לא יפגעו באוכלוסייה אזרחית. משמעות ההסכם היה אישור לחיזבאללה לפעול נגד צה"ל. ובכל פעם שכתוצאה מפגיעה בחיזבאללה, שהסתתר מאחורי אזרחים לבנונים, נשרט אזרח לבנוני, חזבאללה הציג זאת כהפרת ההסכם מצד ישראל ותקף את יישובי הצפון.
מבצע דין וחשבון. תקיפות חזבאללה נמשכו לאחר חתימת ההסכם (מארכיון צה"ל)
***
הכישלון הזה גרם לי לחשוב לעומק על מהות המלחמה בלבנון, והביא אותי למסקנה שהייתה חריגה מאוד ולבטח בלתי פופולרית באותה תקופה – שאין לנו עוד מה לחפש בלבנון. הנה, כל מה שאנו עושים אינו מצליח. ומה בעצם אנו מחפשים שם? נכנסנו ללבנון במלחמה עם אש"ף שחרט על דגלו את השמדת ישראל, והמלחמה עמו בלבנון הייתה חלק מהמלחמה על עצם קיומנו. אש"ף גורש מלבנון במלחמת שלום הגליל.
והייתה לכך סיבה נוספת. היה זה בעיצומו של המאבק על הגולן. כיוון שסוריה של חאפז אסד סייעה לחיזבאללה, החלה להישמע בדיון הציבורי הטענה, ששלום עם סוריה, הכרוך בנסיגה מהגולן, ייבש את חיזבאללה וישים קץ למרחץ הדמים בלבנון. אם נצא מלבנון, הטיעון הזה לא יהיה עוד רלוונטי.
את עמדתי זו פרסמתי לראשונה בטורי בעיתון "על הצפון", של המועצה האזורית הגליל העליון, ולאחר מכן בבמות נוספות. עמדתי גרמה להרמת גבות. אנשים הופתעו מאוד. היה אז קונצנזוס מקיר אל קיר בדבר חשיבות ישיבתנו ברצועת הביטחון. כל המפלגות הציוניות תמכו בה. המפלגה היחידה שקראה אז לנסיגה ישראלית מלבנון הייתה חד"ש (עוד לא היו אז שאר המפלגות הערביות). יוסי ביילין עוד לא דגל בנסיגה והציב אותה כעמדה פוליטית. זה קרה מאוחר יותר. גם ארגון ארבע אימהות עוד לא קם. איך זה שדווקא אני, הדוגל בעמדות ניציות, ובאותה תקופה הייתי מוכר מאוד בציבור כי שירתתי כדובר ועד יישובי הגולן במאבק "העם עם הגולן", מציע הצעה כזו?
***
בשנים שלאחר מכן עמדה זו הייתה ליותר ויותר פופולרית וזכתה לתמיכת רוב הציבור. מפלגת הדרך השלישית, שהייתה שותפה קואליציונית בממשלת נתניהו הראשונה, והייתי פעיל בה וחבר בהנהלתה, תמכה בנסיגה מלבנון. באותה תקופה יזמתי מפגש במחניים בין ראשי ועד יישובי הגולן, בראשות היו"ר אבי זעירא, לבין ארגון ארבע אימהות, להיכרות ואפשרות לבחון שיתוף פעולה, אך לא היה המשך למפגש, בין השאר כי נוכחנו שאנו מדברים שפות שונות, וגם אם יש בינינו הסכמה נקודתית, השקפות העולם שלנו שונות.
לאחר עלייתו לשלטון של ברק, הוא האיץ באובססיה מטורפת את המו"מ עם סוריה על נסיגה מהגולן. הוא נהג לומר בראיונות, שיעמוד בהבטחתו לציבור, ויביא בתוך שנה לנסיגה מלבנון "ב-הס-כם". הוא התכוון, כמובן, להסכם עם סוריה. טענתי אז, שהוא הופך את חיילי צה"ל בלבנון בני ערובה למשאל העם על הגולן, כאשר הוא משהה את הנסיגה לשווא בשל המו"מ עם סוריה. ואכן, רק אחרי כישלון המו"מ הוא הסיג את צה"ל בלבנון באופן חד-צדדי (או ליתר דיוק בהסכם עם האו"ם).
אחרי הנסיגה היה ברור שכל הנחות היסוד שלה, הנחות היסוד שבהן האמנתי, היו שגויות מן היסוד. אחרי שישראל נסוגה מכל לבנון, עד המ"מ האחרון, המציא חיזבאללה את אגדת "חוות שבעא", כתירוץ להמשך המלחמה בישראל, גם כשאינה נמצאת בלבנון. גם ההנחה שאחרי הנסיגה אם חיזבאללה יפעל נגדנו נפעל נגדו בכל העוצמה בתמיכה בינלאומית הוכחה כעורבא פרח. חצי שנה אחרי הנסיגה נחטפו בהר דב בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד. ברק נתן אולטימטום, שאם הם לא יוחזרו בתוך 24 שעות לבנון תבער. חלפו 24 שעות, הם לא הוחזרו, ולא קרה דבר.
מאי 2000, יוצאים מלבנון. כיום אין לסגת מרצועת הביטחון (מוויקיפדיה)
***
כעסתי מאוד על ההבלגה הזאת, ולאורך השנים מתחתי ביקורת על המדיניות כלפי חזבאללה, אך עדין חשבתי שנכון היה לסגת בלבנון. רק ב-7 באוקטובר נפל לי האסימון: הנסיגה מלבנון הייתה שגיאה חמורה, ותמיכתי בה הייתה שגיאתי הגדולה ביותר.
7 באוקטובר היה האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה, אך גם הנס הגדול ביותר בתולדות המדינה, ואיני זוכר שאי פעם השתמשתי במונח "נס". הנס הוא אי הצטרפותו של חזבאללה למערכה, או העובדה שחמאס וחזבאללה לא פעלו בתנועת מלקחיים.
אילו חזבאללה תקף, האסון בצפון היה גדול לאין ערוך יותר מאשר בדרום. כי המחדל בצפון היה גדול לאין ערוך יותר מאשר בדרום. כי חזבאללה גדול, חזק, חמוש ומיומן לאין ערוך יותר מחמאס. המחדל, בצפון כמו בדרום, הוא מדיניות ההתמכרות לשקט, מדיניותו של נתניהו. אבל אילו צה"ל היה בדרום לבנון, דרום לבנון לא היה הופך לבסיס טרור של חיזבאללה, דרוך לכיבוש הגליל ולטבח ואונס של אלפים. ואלמלא אותו נס, זה היה קורה.
כבר ב-8 באוקטובר הבנתי שטעיתי. שהנסיגה מרצועת הביטחון הייתה שגיאה. ושאת השגיאה הזאת צריך לתקן.
אין די ברצועת הביטחון. את חיזבאללה צריך וניתן למוטט. אך מרצועת הביטחון אין לסגת עוד. הגבול הישן מת.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עורי צפון ובואי תימן
כן בטח ואז החברים מעורי צפון יקימו היאחזויות בדרום לבנון כי כתוב בתנ"ך. ואז רצועת הביטחון תנדוד צפונה ושוב צפונה בעזרת השם עד שנחזור לגבולות ההבטחה ומי ששולט בהר שולט בירושלים ומי ששולט בירושלים שולט בארץ ישראל