משנים הגדרות נדידה ומתחברים ל-WI-FI של האסלאם הרדיקלי בדוחא /ד"ר רונית מרזן

במשך שנים ארוכות פועלת קטר באופן שיטתי ומתוחכם כדי לקדם את הנרטיב האסלאמיסטי שלה במערב, ומעל לכל, כדי לתקוע טריז בין מדינת ישראל לבין בעלת בריתה הגדולה ביותר, ארצות הברית.

דוחא עושה שימוש ציני בסוגיה הפלסטינית, לא מתוך דאגה כנה, אלא ככלי יעיל להעצמת מעמדה הגיאופוליטי ולבידודו של המפעל הציוני בזירה הבינלאומית. כדי לסדוק את הציר האסטרטגי שבין ירושלים לוושינגטון, פיתחה קטר את מודל "ההעצמה המרדימה" - אסטרטגיה המופעלת בתנועת מלקחיים מתוזמנת היטב בשני קצוות המתרס הפוליטי האמריקאי.

בשלב הראשון, התמקד המאמץ הקטרי בכיבוש פעילי השמאל הרדיקלי והפרוגרסיבי. באמצעות השקעות עתק ותרומות של מיליארדי דולרים, טיפחה קטר באוניברסיטאות המובילות בארצות הברית נרטיבים של "זכויות אדם" ואנטי-קולוניאליזם. המטרה ארוכת הטווח הייתה לייצר דה-לגיטימציה מוסרית מוחלטת לישראל בקרב דור העתיד של ההנהגה האמריקאית, ולהפוך את התמיכה בה לנטל פוליטי בלתי נסבל.

***

לאחר שההשפעה באקדמיה הגיעה לנקודת רתיחה, פנתה דוחא לשלב השני: חדירה אל הימין השמרני והרחקתו מתמיכתו המסורתית בישראל. כאן השתנה המשחק לחלוטין, והרטוריקה הפרוגרסיבית הוחלפה בטיעונים של ריאליזם בדלני ואינטרסים כלכליים. קטר העניקה במות, מימון וחיבוק חם לדמויות מפתח בימין החדש, ובראשן טאקר קרלסון. דרכם החדירה דוחא אל לב הקונסרבטיביזם האמריקאי את המסר המורעל לפיו ישראל אינה נכס, אלא נטל ביטחוני, דיפלומטי ופיננסי המרוקן את כיסו של משלם המיסים.

אישור מובהק למודוס הפעולה הקטרי - "להשתמש ולזרוק", התקבל לאחרונה, ביוני 2026, במאמר דעה של אחמד אל-שולי ומהדי חסן בעיתון הקטרי "אל-ערבי אל-ג'דיד". בעיתוי מתוזמן היטב לקראת בחירות האמצע בארה"ב, מזהירים השניים כי קרלסון אינו בעל ברית אמיתי לפלסטינים, אלא אופורטוניסט המנצל את הסכסוך למלחמות הפנים-אמריקאיות שלו.

הם חושפים כי אהדתו לנוצרים בלבנט נועדה לחיזוק מחנה הנצרות השמרנית נגד הליברליזם, וכי התפעלותו מהמשטרים הערביים נובעת מהערצה לסמכותנות, תוך התעלמות מכך שישראל עצמה העדיפה משטרים אלו על פני העמים הנאבקים על זכויותיהם.

אל-שולי מדגיש כי קרלסון למעשה מזיק למאבק הפלסטיני, שכן הוא מחליש את הברית "הטבעית" והאפקטיבית ביותר שלהם בארה"ב: השמאל הפרוגרסיבי האנטי-אימפריאליסטי.

קטר. מהזרקת האידיאולגיה שלה במערב, להזרקתה לסטדנטים מהמערב בביתה

***

הזיגזג התקשורתי הזה מוכיח כי עבור דוחא, סוכני השפעה במערב הם כלים מתכלים על לוח השחמט הגיאופוליטי. כעת, על רקע הביקורת הציבורית הנוקבת והחשיפות בארצות הברית סביב מימון הקמפוסים, קטר מחשבת מסלול מחדש. היא נוקטת צעד אחד אחורה מטקטיקת ההשפעה הישירה על אדמת אמריקה, ועוברת לאסטרטגיה מסוכנת בהרבה: במקום להזריק את האידיאולוגיה בתוך הקמפוסים בארה"ב, היא מזמינה את מנהיגי המחר אליה, למגרש הביתי.

על אדמת דוחא, הרחק מעינו הפקוחה של המערב, ללא צנזורה, ביקורת תקשורתית או סקנדלים פוליטיים, יכול המשטר להזריק לסטודנטים ולאנשי האקדמיה את רעל השנאה והאידיאולוגיה האסלאמיסטית בצורה מרוכזת וטהורה.

בתום "תקופת הדגירה" הזו באקלים הסמכותני, הם יישלחו חזרה לערי המערב כשהם חמושים בטיעונים רדיקליים, מוכנים לפעול כסוכני כאוס בתוך נימי נפשה של החברה המערבית.

***

אין מדובר בהמצאה חדשה, אלא בשכפול מדויק של מודל היסטורי מוכר. במחצית השנייה של המאה הקודמת, פועלים ומשכילים ערבים שיצאו לעבוד במדינות המפרץ, ינקו באותן חממות סגורות שנאה יוקדת למערב, למודרניזציה ולישראל. עם שובם לארצות מולדתם, הם הפיצו את האסלאם הפוליטי הקיצוני וערערו את היציבות האזורית במזרח התיכון כולו.

כעת, קטר מיישמת את אותו פס ייצור בדיוק, אך היעד הפעם הוא האליטה האינטלקטואלית של המערב, שתשוב לביתה כסוכנת כאוס ומרעילת בארות.

קטר היא מדינה שחיה ומשגשגת בצללים. היא זוחלת פנימה בשקט, ורעש ציבורי ותקשורתי מרתיע אותה ומכניס אותה למגננה. הדרך היחידה לבלום את תמנון ההשפעה הזה היא להרעיש, לחשוף, ולהרעיד את אמות הסיפים באופן עקבי ובלתי מתפשר, עד שהעולם המערבי יתעורר, יכיר בקטר כמדינת טרור בחליפה, וינתק עמה כל קשר דיפלומטי וכלכלי.

התמונה מעמוד ה-FB של רונית מרזן