עוד חוזר הניוון / עזרא דלומי
ב-2013 נבחר איתן ברושי למזכ"ל התנועה הקיבוצית. בתקופת כהונתו הקצרה, שהסתיימה כעבור שנתיים - עם ריצתו והיבחרו לכנסת - הוא הקים מוסד: הכנס השנתי של "הנהגות הקיבוצים" שהתקיים תחילה בבית מלון קיבוצי ובהמשך נדד גם למלונות של אחרים. לאחרונה, תחת כהונתו של המזכ"ל ליאור שמחה, חגגו ברוב עם והדר את הכנס ה-11.
המירכאות סביב "הנהגות הקיבוצים", הן משום שלרוב אין אלה הנהגות שנבחרו באספת קיבוץ או בקלפי, אלא מנהלים מקצועיים שבאו על-פי המלצות של חברים, או מוסד חצי תנועתי שקם בשעתו (קמ"ה – קהילת מנהלים הטרוגנית), ששידך מנהלים חיצוניים לקיבוצים.
"כנס ההנהגות" הוא מופע דמוי ועידות העסקים המעומלנות שמארגנים גורמים כלכליים במשק - שנמשך יומיים או יותר וכולל הרבה ידוענים, פאנלים, מצגות ויחסי ציבור. אין חוגי דיון, הצבעות וקבלת החלטות. מה שיש בעיקר זה הצהרות לציבור והכרזות חיוביות לתקשורת; הרבה עשיית נעים בגב.
כנס הנהגות הקיבוצים. עזבו מוועידות תנועה, העיקר לעשות נעים בגב (מקור: תק"צ)
***
הסיפור הזה מבטא את רוח התקופה שהחלה לנשוב בעקבות תהליכי ההפרטה. החברה הקיבוצית הפכה לקהילה, ענפים הפכו לעסקים, מרכזי הענפים נהיו למנהלים, כשעליהם מביט מלמעלה יו"ר - פנימי או חיצוני.
עוד השלכה מרכזית של התהליך הזה, שקשה להגזים בחשיבותה, היא דעיכת מעמדה, ובעצם חיסולה, של ועידת התנועה שנחשבה, היסטורית, למוסד התנועתי העליון.
הוועידה האחרונה הזכורה לי התכנסה בתקופת כהונתו של המזכ"ל הקודם, ניר מאיר, לפני כחמש שנים, וגם היא הייתה ועידה דמיקולו: מפגש יציאת ידי חובה של שעתיים, כקדימון לכנס הנהלות/ הנהגות שהיה המנה העיקרית.
הפורמט של כנס הנהלות במקום ועידות התאים מאוד למזכ"לים ניר מאיר ואיתן ברושי, שהתמקדו בעיקר בצד הארגוני של התנועה והקיבוצים, פחות בצד הרעיוני. בימי ניר מאיר לא היתה לתנועה מפלגת בית, הוא חיפש את האינטרס הקיבוצי בכל המפלגות ופעל בהתאם לכך. גם משנתו הדס דניאלי ילין נקטה קו של "קשר טוב, עם כל המפלגות" ללא העדפה בין שמאל לימין, בטרם בעטה בניר כדי להתמודד על ירושתו מטעם תנועת המחאה.
ליאור שמחה, שירש את ניר מאיר
כמזכ"ל, חידש רטוריקה קיבוצית ותיקה של "אנו-אנו"; של שליחות והתיישבות.
המצב הנורא של הקיבוצים בדרום ובצפון בעקבות אסון ה-7 באוקטובר, הכתיב צורך
נרחב בהתגייסות לצורך שיקום ותקומה. ואכן משהו מניחוח עבר מוכר שב לתחייה
אצל ליאור, המציג את הקיבוץ כפתרון בן זמננו, לצרות החברה הישראלית. "רעיון
ודרך", כגרסה חלופית למה שהיה פעם "בית ודרך". גם זה טוב. יש גיוס ידיים
וצעירים.
"מטה אייזנקוט" מפציע בכנס ההנהגות. התנועה הקיבוצית ממשיכה להתפזר פוליטית
***
כחלק מכל זאת, היה מצופה מליאור שישיב את הרוח לאפה של ועידת התנועה; שיחזיר את התנועה לחברים; לנציגים הנבחרים של הקיבוצים, שידונו על דרכם ועל דרך התנועה. זה היה מעניק משנה תוקף להכרזותיו.
אבל זה לא קורה; ליאור נצמד למסורת הקצרה של כנסי מנהלים כתחליף לוועידות תנועה, מה שסותר, בעצם, את הרטוריקה האולטרה תנועתית שאימץ. הדיבור הוא על ים ויזע, המופע הוא של נצנצים.
מכיוון שאינני חושד בליאור שהוא מאלה שאומרים "ככה", אבל עושים "ככה", כדברי הגששים, ואני נוטה להאמין שהיה מתגייס לקיום ועידה כהלכתה לו יכל, אין לי ברירה אלא להגיע למסקנה העגומה שאין היום בקיבוצים חברים שנושא של קיום ועידת תנועה מעסיק אותם. אין חומר לזה. אי אפשר היום להרים מיזם כזה.
מן ההיבט הרעיוני חברי הקיבוצים היום הם תפזורת המשתרעת על פני שלל מפלגות ורשימות ללא מפלגת בית דומיננטית וללא רעיון מכנס. והשאלה היא מה בכלל משמעות המונח "חבר". האם יותר מבעלות על מגרש ובית? תהליכי ההפרטות העצימו את היחיד על חשבון ה"יחדיו" ואת האיש על חשבון "האישיו".
***
התפזורת הזאת מחלישה את התנועה הקיבוצית ככוח פוליטי. כגורם ציבורי, אין לה עוגן ומרכז כובד. הדבר מסתמן גם בפיצול המסתמן בין תומכי הדמוקרטים (מרצ והעבודה לשעבר) לתומכי מפלגת "ישר" של אייזנקוט שנראית כקדימה סימן 2.
כנסי הנהגות והנהלות, מפוארים, ממורקים מצוחצחים ועתירי משתתפים ככל שיהיו, עטורים בכל מיני "לשעברים" בעלי היסטוריה קיבוצית ובראשי מפלגות, לא יכסו על העובדה שהם משל לבלון זוהר שבתוכו האוויר דליל.
דור צעיר חדש, המגויס עתה לריפוי ושיקום, אולי ירים מחדש את הכפפה.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
המותר הקיבוץ מהמושב
עזרא דולומי
עזרט דולומי ממשיך לחיות את החלום ושיברו כאשר התנועה הקיבוצית עברה שחנוי עצום לטובה
אין היום קיבוץ כפעולה רק כשם עצם
לכאבי,הפעולה של הקיבוץ הוחלפה בפעולה של הפרדה,וכל עוד תתקיים האשלייה שזו אפשרות,אשלייה המוזנת בשריפת דלקים פוסיליים להנעת כל העבדים הפוסיליים המאפשרים לאדם להתבודד באינקובטור,הפעולה החליפית-קיבוץ,תשאר שם עצם