הגבול האמיתי של מדינת ישראל / ענבל וורטמן שהם
אתחיל מהעיקר: מתמחה שהגדיל ראש הציל לבן משפחה את החיים. יותר מזל (שלנו) משכל. באמתחת המתמחה יש מלא שכל, מקצועיות, רגישות ואפס מזל.
אחות ראשית (שרק מלהסתכל על התנאים בהם היא עובדת בא לי להכניס אותה לרכב, לקחת אותה לביתה ולכסות אותה בשמיכה) לא מפסיקה להעניק מחוות אנושיות קטנות, שלא קשורות לתפקידה.
זה היום הרביעי שלי בבית חולים.
אני שמה בצד (לרגע) את כל הידע והתובנות שלי על שירות ציבורי בכלל ועל מערכת הבריאות בצפון בפרט. אני מבקשת לתאר את החוויה הפרטית שלי כבת משפחה.
ארבעה ימים שאני מנסה למצוא מקום סביר לשבת בו. בחדר אין חלון שנפתח וגם לא ממש אור. כשאני יוצאת החוצה אני חוצה עלעול של זבל שלכוד תמידית בין המחלקה לפינת הישיבה. בדרך למחלקה כבר יום שלישי שאני מדלגת מעל חתול מת. לדעתי הוא הרבה יותר ותיק.
המרווחים בשולחנות של פינת הישיבה
עמוסים בסיגריות ושאר טובין. את השינות הקצרות שאני חוטפת אני עושה ברכב.
ניסיתי בפיסת דשא אבל התעוררתי עקוצה מנמלי אש. פה ושם בחנייה יש עוד נהגים
מנמנמים.
אני מדברת עם אנשי צוות ומתעניינת מה ישפר את מערכת הבריאות. התשובה אחת: עוד תקנים.מאחורי המילה "תקנים" מסתתר זמן. זמן לחשוב. זמן להקשיב. זמן לנשום. זמן להיות בני אדם ולחיות חיים פרטיים.
ישראל מוציאה על בריאות כ־7.6% מהתוצר, לעומת כ־9.3% בממוצע מדינות ה־OECD. במקביל, ההוצאה הפרטית על בריאות ממשיכה לעלות.
חזק הוא מי שיש לו משפחה שתתחלף ליד המיטה. מי שיש לו רכב. מי שיכול להפסיד יום עבודה. מי שיודע לנווט בירוקרטיה. מי שמסוגל להתעקש.
מערכת בריאות ציבורית מתחילה הרבה לפני בית החולים. היא מתחילה בתחבורה ציבורית שמאפשרת להגיע לבדיקה. בזמינות של רופאת משפחה. בבריאות הנפש. ביכולת לקבל טיפול גם כשאין כוח להילחם על כל דבר.
***
השבעה באוקטובר לא פגש מערכת בריאה, הוא פגש מערכת שעבדה שנים על הקצה.בריאות הנפש היא אולי הדוגמה הברורה ביותר לכך. עוד לפני המלחמה דוחות מבקר המדינה הצביעו על זמני המתנה של חודשים לטיפול פסיכותרפי ציבורי.
איך מתעדפים? לפי סיכויי הצלחה.
זה מה שקורה כשמערכת נאלצת לנהל מחסור במקום לתת מענה.
הפערים האלה פוגעים בכולם. בפריפריה המחיר של מערכת ציבורית חלשה פשוט נראה לעין מהר יותר.
אבל בריאות היא לא רק מערכת הבריאות.
בפריפריה המחיר של מערכת ציבורית חלשה נראה לעין מהר יותר
***
בעולם כבר מבינים יותר ויותר שבריאות נוצרת הרבה לפני המפגש עם הרופא. היא נוצרת בתחבורה, בדיור, בקהילה, בתעסוקה, בנגישות לטבע ובבריאות הנפש.
רעיונות לא חסרים.
צריך יותר תקצוב ציבורי. יותר רפואת קהילה. יותר בריאות נפש. יותר מניעה. יותר תקנים.
***
אני מסיימת לכתוב.חזרתי הביתה.
רואה את התמונות מהנפילה בקריית שמונה. זה לא קשור באופן ישיר למה שכתבתי כאן, אבל חייבת לציין.
בבית, אני מרימה את הראש ורואה מסוקים יוצאים מכיוון בית החולים. מפחיד.
הגבול האמיתי של מדינת ישראל עובר במקום שבו ניתן השירות הציבורי האחרון.
צילומים: ענבל וורטמן שהם
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
תודה
תודה על שימור התובנה שבלי מדינת רווחה אמיתית אין חיים בכבוד, בהגינות, בשמחה. אינשאללה נתקן