רשות הדיבור לחבר D9* / מורן לבנוני
בעשורים האחרונים הפכה מדינת ישראל שורה של פרקטיקות הלקוחות מתוך ארגז-הכלים של חיל-ההנדסה, לנשק אסטרטגי בעל השפעות תודעתיות מרחיקות-לכת בחזיתות הלחימה השונות.
זה התחיל בקטן בשטחי יהודה ושומרון ותוך כדי דיון ציבורי ער. הריסת בתי מחבלים לא החליקה בגרון בחוגים נרחבים בישראל. האם "מותר" להעניש משפחות מחבלים שביצעו פיגוע קטלני ולרוב כבר אינם בחיים בעצמם. מה פשעם אחייניו הקטינים של מחבל מתאבד שהם מושלכים לרחוב בשיאו של חורף? והוריו הקשישים שבנו את ביתם בעשר אצבעות והיום רואים אותו נהרס בתוך דקות על-ידי באגר אימתני וצהוב?.
לאט-לאט הורגל גם הציבור הישראלי להריסות בתי מחבלים עד כדי כך שהודעה לאקונית מאת דובר צה"ל כי "כוחות הנדסה החלו לערוך מדידות בביתו של המחבל" המשודרת בחדשות, עוברת בהבנה ציבורית נרחבת ותוך ידיעה ברורה מה יבוא בעקבותיהן של "מדידות" אלו. ההנחה הרווחת היא כי על כל מחבל לדעת שפעולתו תגרור אחריה עונש סביבתי לכל משפחתו המורחבת באובדן של קורת-גג ולעיתים גם המשק המשפחתי.
הלחימה בגזרת עזה ובלבנון הכריחה את צה"ל להמציא שיטות לחימה חדשות כדי למנוע איומים על כוחותינו וכך נכנס לחיינו המונח "חישוף". כוחות הנדסה פעלו לעקור צמחיה, שדות, מבנים-חקלאיים ומטעים באזורים ששימשו לתצפית ולמחסה לירי על כוחותינו. לעיתים היו אלה חקלאים מקומיים ורועים שהפעיל האויב כתצפיתנים או כבלדרים להעברת אמל"ח ואותו חישוף מנע את התקרבותם לגדר. ב-14 בפברואר 2002 עלה טנק מרכבה של צה"ל על מטען גחון רב-עוצמה בגזרה הצפונית בעזה ושלושת אנשי צוותו נהרגו. כחלק מהפקת הלקחים מאירוע זה פתח צה"ל בפעולות חישוף נרחבות בגזרת עזה באמצעות דחפורים משוריינים ששיאן הגיע לאחר אירועי פיצוצי נגמ"שי ההנדסה בשכונת זיתון ובציר פילדלפי במאי 2004.
***
חישופים שביצע צה"ל בגזרת עזה, לאורך הצירים ובקרבת גדר המערכת התקבלו על ידי האוכלוסייה המקומית, חקלאית ברובה, במידה רבה של הלם וזעם והעלה את "ערכה" של פעולת החישוף גם כצעד ענישה בעל השפעה תודעתית עצומה.
במהלך מלחמת "חרבות ברזל" נעשה שימוש נרחב בדחפורים בתנועה בתוך עזה בשל איום המטענים וירי הנ"ט. לאחר כיבוש השטח בידי צה"ל נעשה שוב שימוש נרחב בדחפורים ובפיצוץ כדי לשטח אזורים בנויים מחשש להופעת לוחמי חמאס דרך פירי מנהרות שטרם התגלו. האפקט התודעתי של תמונות שכונות בעזה החרבות לא נשאר בתחומי הרצועה בלבד, אלא גלש לארצות השכנות ולרחבי העולם על כנפי הרשתות החברתיות והפך לאיום ממשי עבור לבנון כאשר החל התמרון הקרקעי בכפרי הדרום.
פעולות ההרס היוו גם טיעון נוסף כנגד ישראל במסגרת האישומים בבית הדין הבינ"ל בהאג. גם בפעילות צה"ל במחנות הפליטים בג'נין ובטול כרם הובילו דחפורים את הכוח תוך שהם חורשים שוב ושוב כבישי גישה וסמטאות ומונעים בכך מיקושים ומטענים ופוגעים שוב ושוב במערכות הכבישים של הפלסטינים.
פעולות ההריסה בעזה הפכו להיות כה חשובות לעשייה הצבאית שכדי לבצע אותן גויסו למילואים במסגרת יחידות ההנדסה וככוחות עצמאים מספר רב של מפעילי צמ"ה וחברות אזרחיות שנרתמו אף הן למאמץ.
אחד מאלה שהתפרסמו היה הרב אברהם זרביב, דיין בבית הדין הרבני בתל-אביב בכובעו האזרחי, מפעיל צמ"ה בצבא, שטען גם כי תפקידו במילואים לשטח את עזה הוא גם שליחות בעלת אופי התיישבותי וששם משפחתו הפך לפועל חדש בשפה העברית העדכנית. כהוקרה על שירותו הצבאי השיא הרב זרביב משואה בטקס המשואות ביום העצמאות 2026.
D9 בפעולה בלבנון. "סטאלינגראדיזציה" של המרחב הכפרי (צילום: מורן לבנוני)
***
גולת הכותרת של "מדיניות ההריסה" הפכו הכפרים של דרום לבנון. כבר במהלך התמרון הקרקעי ב"חיצי הצפון" ניתן היה לחוש כי כפרי המגע השיעים מול גבול ישראל הפכו למתחמי תצפית ולחימה עבור חזבאללה. מעדויות הלוחמים, כפי שתיאר דו"צ, נשמע שכמעט בכל בית היה ניתן לאתר פריטי לחימה ובחלק ניכר מהמקרים היו הבתים מקושרים בחללים תת-קרקעיים ששימשו לאחסנה ולתנועה חסויה של לוחמים, ובכלל זה מתחמי שהייה מאובזרים המחוברים לתשתיות חשמל ומים. מעל הגגות ובמרפסות מוקמו תצפיתנים, צלפים ועמדות נ"ט וחצרות ומחסנים שימשו לשיגור תלות מסלול תמ"ס וכטבמ"ים.
כל אלה הצדיקו, אם בכלל היה צורך בכך, גישה מרחיבה לשאלת הריסת הבתים בעיירות הלבנוניות. ככל שהתקדם הכיבוש של כפרי דרום לבנון במבצע "חיצי הצפון" וכיום גם במסגרת "שאגת הארי", התקדם צה"ל בהרס ממוסד של שכונות שלמות בעיירות דרום לבנון וחישוף של שטחים חקלאיים. הפגיעה בשטחים חקלאיים אף ניכרת יותר כיוון שכך נעקרו עצי פרי ועצי זית בני מאות שנים שעליהם גאוותם ופרנסתם של תושבי הדרום.
***
בתקופת הפסקת האש הגדיל צה"ל לעשות ופגע בכלי צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) שהופעלו במאמץ של הכפריים לשקם את ההריסות. צה"ל פרסם ברשתות החברתיות תיעוד של הרס הכפרים ופיצוץ סידרתי של מבנים, כנראה מתוך כוונת מכוון לפגוע במורל הלבנוני ולהחליש את רצונם של התושבים לחזור לכפרי הגבול. שר הביטחון ישראל כץ אף אמר כי בכוונת ישראל להביא את כפרי הדרום למצב ההרס כמו בח'אן-יונס ורפיח. בה בעת הזהיר דובר צה"ל את התושבים שלא לשוב לכפריהם.
ההרס המכוון של המרחב הכפרי הלבנוני זכה לכינוי "סטאלינגראדיזציה" של המרחב הכפרי על שמה של העיר סטאלינגראד שנחרבה עד היסוד במהלך המצור הגרמני במלחמת העולם השנייה. מראות החורבן וההרס מסטאלינגראד משמשים כעדות ואיום עבור רוסים רבים ובאירופה בכלל למוראות המלחמה וההרס שהיא מביאה איתה.
דומה שהמדיניות כרגע היא מדיניות של סטאלינגראדיזציה של מרחב הכפרים הקדמיים משני הטעמים המרכזיים: הראשון - מניעת שיבת אוכלוסייה וחדירת גורמים עוינים בקרבת הגבול; והשני - צעד ענישה כנגד האוכלוסייה וכנגד מדינת לבנון המודיע כי "ככה יעשה למי שפותח במלחמה מול ישראל", קרי - ענישה סביבתית, כלכלית, חברתית ופוליטית המופעלת כנגד האוכלוסייה הכפרית של דרום לבנון וכנגד מדינת לבנון.
***
נראה כי ההרס והאובדן של המרחב הכפרי הוא גורם אפקטיבי מאוד ומשפיע על דעת הקהל הלבנונית וכנראה אף חוסך בחיי אדם. עם זאת, יש מספר שאלות שיש לתת עליהן את הדעת. ראשית, כיצד פעילות זו מציבה את ישראל מול המשפט הבינלאומי והאם ניתן יהיה להגן עליו בבתי הדין בהאג ובעולם בכלל. ושנית, ולדעתי חשוב אף יותר, עכשיו כשנשמעים רינונים על משא ומתן מול לבנון, כיצד נוכל לחיות בעתיד לצידה של לבנון לאחר שביצענו בשטחה הרס כל כך נרחב ופגיעה חמורה שכזו. שוב עולה ביתר שאת השאלה: ומה בדבר היום שאחרי? אין להתעלם מכך ששאלה זו קשורה בהכרח להרס שביצע ארגון חזבאללה ביישובי הצפון ולמרות כל זה יש להקדיש מחשבה גם למהלך הבא בלבנון ולשאלה כיצד רואה ישראל את הסיום של הלחימה בלבנון.
דר' מורן לבנוני. סא"ל במיל. חוקר סוריה ולבנון
* "רשות הדיבור לחבר פרבלום, רשות הדיבור לחבר
תת-מקלע" מאת חיים גורי בלחן עממי
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!