30 שנה וביבי / ענבל וורטמן שהם
במאי 1996, בדיוק היום לפני 30 שנה, בנימין נתניהו נבחר לראשונה לראשות הממשלה.
באותה תקופה הוא התראיין אצל דן שילון והצהיר: "ראש ממשלה לא עושה את הדברים בקדנציה ראשונה, אולי יעשה בקדנציה שנייה, אבל יותר מזה אתה לא צריך. תעשה את הדברים ולך".
מאז עברו שלושה עשורים. הילדים שלי, כמו כל בני ה-30 דרומה, גדלו לתוך מציאות שבה הם מעולם לא חוו ראש ממשלה אחר שנבחר, הנהיג, סיים את תפקידו והלך הביתה.
זה פער תפיסתי עמוק. גם אני תוצר של דור פוליטי. אני מ"נוער הנרות". אני לא משלה את עצמי. המציאות שגדלנו אליה לא הייתה מושלמת והיו בה מספיק חולאים ושברים. לחלקם היינו ערים, לחלקם לא. אבל גדלנו לתוך עולם שבו המערכת הפוליטית עוד הכילה אלטרנטיבות חיות. היה ימין והיה שמאל, והיה ויכוח אידיאולוגי אמיתי על העתיד של המדינה הזו.
בשלושים השנים האלו, לא רק המנהיג
לא התחלף, גם האפשרות עצמה נמחקה. לאורך זמן, שלטון ממושך לא רק מנצח
בקלפי, אלא מעצב מחדש את גבולות המחשבה של החברה. התפיסה השמאלית,
הליברלית, הסוציאל-דמוקרטית, לא סומנה כמחלוקת לגיטימית, אלא הוגדרה באופן
שיטתי כאיום קיומי. כסוג של בגידה. המילה "שמאל" הפכה לקללה, עד שהאופציה
הזו פשוט כמעט והוסרה מהמדף.
***
נוצרה נורמליזציה עמוקה ומסוכנת. מרבית בני ה-30 ומטה לא דחו את השמאל אחרי שיקול דעת. הם פשוט גדלו לתוך מרחב שבו אין לו קיום.
כשהשלטון נמשך כל כך הרבה זמן, אנשים מפסיקים לראות את המצב הפוליטי והחברתי כתוצר של החלטות אנושיות, ומתחילים לראות אותו כגזירת גורל. כמצב הטבעי היחיד האפשרי.
הקיטוב הממושך מחק את הוויכוח על שלום כלכלה או חינוך, והחליף אותו בשבטיות נוקשה. הדור הזה לא למד להתווכח על פתרונות, הוא למד להתגונן מפני "הצד השני".
כשבראש עומד מנהיג שהמדיניות העקבית שלו זה לגרום למילה שמאל להחשב קללה לא משנה אם הוא עושה את הסכם Wye או מפזז עם בן גביר בגבעות.
במקביל, הציניות הפכה לתו התקן החדש לאינטליגנציה. יושרה נתפסת כנאיביות, ערמומיות נחגגת כגאונות, והמושג "האחריות היא עליי" התאדה.
הסכנה הכי גדולה של שלטון ארוך היא שחיקת הדמיון. חברה שמאבדת את היכולת לדמיין שיכול להיות כאן אחרת. לא בגלל שטוב לנו, אלא בגלל שהמצב הקיים נמשך מספיק זמן כדי להשכיח שאלטרנטיבה רעיונית היא בכלל אפשרות.
המציאות הזו היא לא גזירת גורל. היא תוצר של בחירות פוליטיות מכוונות שנעשו לאורך שלושים שנה. אם אנחנו רוצים עתיד שונה, אנחנו חייבים קודם כל להחזיר לעצמנו את האומץ לדמיין חלופה אמיתית – ולהתחיל לבחור אחרת.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!