לך דומיה תהילה | תנו לי רגע אחד של שקט בבקשה / דודו פלמה
אַךְ אֶל אֱלֹהִים דּוּמִיָּה, נַפְשִׁי מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָתִי. (תהילים פרק ס"ב, ב')
הוא אֶל אֱלֹהִים דּוּמִיָּה, נַפְשִׁי מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָתִי.
האל הוא סוג של מפלט מהחברה האנושית הרועשת וגועשת.
כן, גם הם עשויים לחשוב כמו סארטר שהגיהינום הוא הזולת. אבל הם גם מרחיבים את האמירה של סארטר וטוענים שהזולת הוא גם הגאולה של האדם.
האדם החז"לי הוא אדם זולתי מאוד.
3. ובכל זאת לפעמים גם כל אחד מאיתנו זקוק לרגע החסד של הדומייה. למקום בו אני מתנתק לרגע מהאנושי ומתכוון אל הדומייה של האין. ואז שב וחוזר אל המולת בני האדם.
4. שני שירי דומיה. אחד של משוררת דתייה כדבעי, ירושלמית. והשני של חילוני עד העצם מדגניה. אחת חב"דניקית והשני רפתן חקלאי ומשורר שכתב את "שדות שבעמק". וכן למרות שגם לחילונים ישנם רגעים של רליגיוזיות, הרי שאינם משנים את עמדתם הבסיסית בעולם הריק מאלוהים.
***
ריח טוב של מרחקים | זלדה...מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ
נוֹדְדִים שִׁירִים שֶל כָֹּל עַם וְלָשׁוֹן
בָּאִים מְשָׁלִים וְאוֹתוֹת
רֵיחַ טוֹב שֶׁל מֶרְחַקִּים
נוֹדֵף מֵהֶם.
אִם לֹא נָגְעוּ בְּדַרְכָּם
בְּבָאְשַׁת הַמַּיִם הָעוֹמְדִים
אוֹ בְּדַם.
אַךְ יָפָה מִכָּל הַשִּׁירִים
הַפָּרֹכֶת הַלְּבָנָה
שֶׁרָקוּם עָלֶיהָ בְּחוּט לָבָן:
לְךָ דּוּמִיָּה תְּהִלָּה.
וכמה זה יפה שהחוט הלבן של זלדה רוקם על הפרוכת הלבנה את הדומייה.
***
דבר אלי אתה | לוי בן אמיתידַּבֵּר אֵלַי,
דַּבֵּר אַתָּה אֵלַי
נִלְּאוּ אָזְנַי מִשְמעַ
קוֹלִי אֱנוֹש,
כָּבְדוּ אָזְנַי מִשְמעַ
הֲמוֹנוֹ
מָלְאוּ אָזְנַי
דִמְמָתְךָ
דַּבֵּר אֵלַי
דַּבֵּר אֵלַי אַתָּה,
מֵעֵץ, מִסֶּלַע, מִכּוֹכָב.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!