פרוזדור לחג הביקורים / קרני עם עד
חג השבועות הוא החג הקצר מכל החגים, ערב חג ויום אחד של חג (בחו"ל הוא תופח ליומיים), אבל השמות שנקשרו אליו עם השנים הופכות אותו לארוך ביותר: שבועות, חג מתן תורה, חג הקציר, יום הביכורים (בתנועה הקיבוצית הפך לחג הביקורים) יום העדות, חג הבריתות, יום הקודש, יום הקהל, חג הגז, יום הקהל, ועצרת.
נדמה שלוקח שבועות רק מלשנן את שמות המועד ומנהגיו ,ולכן זכה לשם השגור בפי כל. מאכלי החלב ובגדי הלבן שמסמלים את החג החקלאי הפכו למקובלים רק במאה ה-14 בצרפת ולאחר מכן בכל יהדות אשכנז. ביהדות ספרד והמזרח אין אזכור כלל למאכלי חלב ודבש וגם לא לחולצת השבת, אבל מי בודק בציציות כשיש עוגת גבינה ובורקסים למכביר.
ביום השמח הזה, שאנחנו עומדים לפתחו, ראוי להיזכר בשיר הקיבוצי-חלוצי אותו נוהגים לזמר בכל טכס ביכורים שמכבד את עצמו - "שיבולי פז". כתב אותו עמירם קופר מניר עוז בשנת 1960 והלחין יעקב שגיא מעין השופט. ביצעו אותו חמישיית גלבוע ולאחר מכן הגבעטרון. קופר נרצח בשבי החמאס אבל המילים הפכו לנכס צאן ברזל- "שיבולים כורעות עומס / שפע בר על כרים/ עלמות חן יישאו /עומרים./ חרמשים כבר הושחזו / ונישאו מונפים./ שיבולי פז ירחשו /שיר חג.."
חגיגת שבועות. דקירות הקש ושוקו שהקדיח (מקור: hechalutz.com)
***
טכסי חג השבועות עדיין נחגגים בקיבוצינו למרות שמרבית עובדי הענף הם תאילנדים ובני דודים מכפרי הסביבה, אבל קשה ולא צריך לשבור מסורת של מאה שנים ויותר. אני נזכר בימים עברו כשהחקלאים עוד היו משלנו וגם כבודם של הגד"ש, הרפת, מטעי הפרי וגני הירק היה בשיא. כילדים נדרשנו לשאת זר על הראש וסלסלה ביד ולרקוד על הבמה המרכזית. היה מגוחך ומיוזע כמו שזה נשמע. הדודים ונספחים מהעיר סבלו מדקירות הקש ומשוקו שהקדיח, אבל כשאתה מוזמן או מזמין את עצמך לאירוע בשדה השיבולים ולא נאלץ לארח עם גבינות ויין אין לך סיבה לקטר ולוותר.
הטכס, שחזר על עצמו מדי שנה בשנה, כלל שיירה אינסופית של עגלות מקושטות כשכל ענף ניסה להיות מקורי ומרהיב יותר מקודמו. אחר כך נערכו תחרויות משיכת חבל בהן ניצחו הבננצ'יקים ומרוץ קפיצות בתוך שקים, בו הצטיינו הרפתנים. מסורת נוספת היתה של ביכורי התינוקות של אותה שנה. ההורים המאושרים עלו לבמה עם חבילה של עולל מצווח ולעיתים עם ניחוח שלא הזכיר חלב ודבש, ושמם של הילודים נשמע ברמה ולווה במחיאות כפיים סוערות.
לימים נזכרתי בציורו של יוחנן סימון בו נראו אבות מניפים את ילדיהם הקטנים לשמיים כאילו הקריבו אותם לעולה. אני עליתי עם בתי השלישית טנא, שהייתה ישובה בסל נצרים, וקראתי מקאמה על הביכורים הפרטיים שלי שהיו מתוקים מכל עוגות ופירות החג.
מפאת החשש מרחפנים וירי רקטות וטילים נמנע מאיתנו השנה לרדת לשדות. בתחילה נקבע האירוע למגרש הכדורגל בפאתי הקיבוץ, אבל גם את זה סירבו גורמי הבטחון לאשר ולכן הוחלט לקיים את הטכס בשטח קטן באזור בתי הילדים ובסמוך למקלטים. הטרקטורים והעגלות יישארו בשדות עם התאילנדים. גם הביקורים בחג הביכורים יהיו במתכונת מצומצמת. את החולצות הלבנות, בתקווה גדולה, נלבש לאחר יום הבוחר.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!