כך נפרדתי מיצחק בן אהרון / דודו פלמה
1. את יצחק בן אהרון אני זוכר עוד משנות השבעים כנואם מבריק במיוחד בוועידות של הקיבוץ המאוחד. (בניגוד לישראל גלילי שהוא נושא נאום משעמם מוות באורך של שלוש שעות, ולמחרת הייתה כותרת ראשית בעיתון "למרחב" - "ישראל גלילי נשא נאום פרוגרמטי חריף בוועידה באשדות יעקב"). אחר כך כאשר הציבור היה מתחלק לחוגי דיון, הייתי משתדל מאוד להשתתף בחוג הדיון שיצחק הנחה. תמיד היה דיון מלא ברקים ורעמים. היה כריזמטי באופן יוצא דופן.
2. אחר כך הגיעו הימים הרעים של מלחמת לבנון הראשונה, ובאחד מהכינוסים נגד המלחמה שהתקיים בראש הנקרה נשאתי דברים. לאחר מכן יצחק בא אלי ואמר אתה חייב לפרסם את הדברים בעיתון "דבר". שלח לחנה (זמר) היא תפרסם. וחנה פרסמה. אהבתי אותו מאוד. נפגשנו עוד כמה פעמים לאורך שנות השמונים. תמיד הייתה שמורה בפיו מילה חמה ומבט טוב מעיניו הנוקבות. וכמו שקורט וונגוט נהג לומר רצה המקרה ודרכינו נפרדו ופנינו איש לעיסוקיו.
קצת התפלאתי לראות אותו כך פתאום חוצה מסעדת מלון בערב בהוואי, כאשר אני יודע שהוא חולה ונמצא כעת על ערש דווי בקיבוצו גבעת חיים מאוחד. והלכתי לישון מוטרד מאוד.
4. למחרת בבוקר נכנסתי ל- ynet (כמו כל ישראלי מטומטם הנמצא בחופשה רחוק מהארץ ואיננו יכול להיגמל מהחדשות הרעות בדרך כלל), ומצאתי שם כבר את הידיעה המבשרת בצער קצר ויבש על מותו של יצחק בן-אהרון. היום מלאו 20 שנים למותו (שבשבילי יהיה תמיד בטרם עת), וכמעט ולא עובר יום שאיני נזכר בו באיזשהו אופן.
5. על פני מחצית המאה האחרונה של חייו, כמו צדק פואטי וכמו צחוקו מפיל המורא של נביא זועם, עדיין מהדהדים בינינו צודקים ונכונים הדברים שכתב בעיתון "למרחב" ללא לאות, מיד לאחר "מלחמת ששת הימים", ובהם דחק במדינת ישראל לקום ולפנות את השטחים הכבושים מהר, מהר בטרם יהיה מאוחר מדי. כמה יהירים וטיפשים היינו. לא הקשבנו לו אז ועד היום אנו ממשיכים לשלם את מחיר כסילותנו.
6. כי כאלה הם תמיד דברי הנביאים, שהם מתמלאים תמיד ושבים וחובטים בבני האדם ללא רחם, ושבים ותובעים מאיתנו לשלם עד תום את מלוא מחירה של יוהרת האדם.
יצחק בן אהרון. 20 שנה חלפו, ודבריו הצודקים עודם מהדהדים (מוויקיפדיה)
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!