עניינים / עזרא דלומי
1. נתניהו – עוד מנה ודי
לא מתוך שנאה פתולוגית לביבי – אלא בעיקר עקב שלילה מוחלטת של דרכו והתנהלותו, אני מרבה לשאול את עצמי: למה לו כל זה? למה לו? עוד מעט הוא שני עשורים ראש ממשלה - למגינת ליבו של ציבור גדול מאוד בארץ - והוא רוצה עוד... הוא דחוי ומודר במדינות רבות בעולם, והוא רוצה עוד ...
משפט נגדו שנמרח על פני שנים, בעיות בריאות מכוסות ומגולות, חברה ישראלית סדוקה וחלוקה וביצת סכסוך שנראית כמדמנה אינסופית והוא רוצה עוד... למה לו כל זה? מי עוד מאמין שמתחת לכל דחפיו, נחבאת איזו תחושת שליחות, או דאגה לשלום הציבור? מי עוד מאמין שמתחת לכל זה נחבא ממד כלשהו של אלטרואיזם? אז איך מסבירים את ההתמכרות הזאת? את חוסר היכולת להיגמל? את הרצון להמשיך לעמוד בראש ממשלה ששריה מנהלים שיח וולגרי, שמרובם לא נוטפת טיפת השראה. אז למה?! עוד מעט שני עשורים, הרבה יותר מכל קודמיו.
אני משווה את דבקותו של נתנהו לכיסאו, לקלות שבה פלט עצמו ממנו מפקדו "ביחידה", אהוד ברק, שבעקבות משבר קואליציוני, הכריז בנובמבר 2000, לאחר שנה וחצי כראש ממשלה על בחירות חדשות, שבהן נחל תבוסה לאריק שרון. איפה קלות ההתנתקות של ברק מהכיסא למול הדבקות העיקשת של ביבי בו.
אמת, לברק לא מגיע צל"ש על החלטתו, הקואליציה שהקים התפוררה בין אצבעותיו ולא נראה שהוא התאמץ מדי לאחותה, בבחינת: ירצו – יאכלו; לא ירצו – לא יוכלו. זה היה אקט של "פינוקי", של מי שלא רצה להכניס ידיים לבוץ הקואליציוני כדי להציל את ממשלתו.
עם זאת, זה לא מסביר מה מקור האמביציה של נתניהו. את הקיצוניות הנגדית שהוא מבטא. למה הוא עדיין מוכן לרצות את קיצוני הימין ולהתפתל בין חצרות הרבנים כדי להזריק לעצמו עוד מנת שררה, אחרי כל מה שנטל.
נתניהו. עד שתבוא הנירוונה (מושיק)
***
הנה מחשבה שמתרוצצת במוחי: בהבינו שההיסטוריה לא תסיר ממנו את כתם האחריות לטבח הנורא של ה-7 באוקטובר, נתניהו מבקש להזריק לעצמו עוד מנת שלטון בציפייה שזו תהיה הכהונה שתדהה את הכתם; שתסיר מעל גבו את חטוטרת הביזיון והקלון:
אולי יצליח במהלכה להביא שלום "היסטורי" עם לבנון; אולי משהו מפתיע יקרה עם סוריה; משהו גדול, שהרי את הטריקים הקטנים הוא כבר מיצה ונפל בהם. הוא לא ניצח את הטרור, חמאס קרקס אותו, החברה הישראלית משוסעת, הצפון מפורק.
נתניהו צריך את העוד מנה שתביא לו את הנירוונה. שלום עם לבנון ארוז ביחסי ציבור מפוארים - הנה אויבתנו הגדולה מצפון הפכה לבעלת ברית, איזה הישג היסטורי – יכול להיות מהלך הניקוי והחיטוי של נתניהו. בגדי המלך החדשים. שהרי לבגין זוכרים את השלום עם מצרים, לא את אימי מלחמת לבנון הראשונה. נתניהו מאמין שגם לו מגיע.
באין הישג כזה, נתניהו יחפש חלופות: סיבוב מלחמה נוסף עם חמאס שכבר "מוטטנו", כדי לשוב ולמוטטו; אינתיפאדה שלישית שיציתו נערי הגבעות שמטפחים סמוטריץ' ובן גביר, במסגרת תוכנית ההכרעה בגדה. אם ירצה – גם את סיפוחה יציג נתניהו כהישג היסטורי.
***
2. נועזים לשעתםבספר "ליבו ער" שכתב תום נבון על יריב בן אהרון, מעלה יריב שני רעיונות נועזים לשעתם. הראשון, בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת: גיוס ארצי של כל נער ונערה לשנת שירות. תחילה חשב שזה ייעשה אחרי הצבא, לבסוף נאלץ להתפשר על שנת שירות מוקדמת, שלא כללה את כולם.
הרעיון היה רב יומרות: להקים באמצעותו קיבוצים חדשים, לשמור בעזרת הצעירים על משמעת של עבודה עצמית, בלא ניצול עובדים מבחוץ, מקבלי שכר נמוך.
מצבם הרעוע והפגיע של הקיבוצים לאחר הפילוג בתנועה הקיבוצית, היקשה על מימוש הרעיון: כל קיבוץ רצה את בניו בביתו; הנערים לא נדלקו כולם על הרעיון ולא אצו-רצו להגשימו. המחשבה על הישגיות אישית וקריירה החלה לקנות אז שבת גם בקיבוצים. עם זאת, בחלוף שלושה דורות, נראה שהרעיון התקבע והיום יש מפעל שנת שירות שהוא גם מקור לתקווה וגאווה.
שנת שירות שלישית. המימוש החל בצליעה (מאתר התק"ץ)
***
רעיון אחר שבימינו אלה לא יכול להיות חצוף ממנו, הוא הדרישה של יריב להימנע ממסחור הטלוויזיה באמצעות שידור פרסומות. זה היה כאשר המחשבה על ערוצים מסחריים החלה לקנן בראשם של קברניטי המדינה.
צריך חושים חדים לאסתטיקה חינוכית ותרבותית כדי להבין את מארת הפרסומות והשפעתן על תודעתנו וכיסנו; על סדר העדיפויות שלנו, כשבאמצע סיקור אסון יש "חובות למפרסם"; או כשפעם, מזמן, בסיקור פיגוע נורא, המסך נחצה בין דיווח על האסון לבין שידור משחק כדורגל ששוחק באותה עת. שהרי יש חובות למפרסם.
הרעיון הראשון של יריב נקלט ופירותיו ניכרים בתקופתנו; בשני "כוחות השוק" והתמכרות הצופה הכריעו לרעתנו.
***
3. מישל, אני מתאבלאבוי, מה נעשה בשבוע הבא עם פקיעתו של השיר מישל מעולמנו. מה יהיה בלי הקדימונים, הניחושים, הקמטים על הפנים מרוב דאגה לדירוג של מישל. מה יהיה על כבודנו הלאומי?. אוי מישל, מישל, ליבי מתאבל, כולי מתבלבל. הארת את עולמנו לחודש וכבר אינך מא-בל.
מישל. חלל ענק בתום התהילה (מהרשת)
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
הסבר פרוזאי נוסף
עזרא - כרגיל - יפה כתבת. אני יבקש להציע הסבר פרוזאי נוסף. נתניהו אינו אלא שלוח של רעייתו ובנו. אלו הם תאבי כוח לשלטון עד, ולא מאפשרים לשלוח פרישה ומנוחה כנדרש...