עבדים לשעון הנוכחות / נעמה לזימי
למרות כל הטירוף מסביב - בואו נדבר על איזון חיי בית-עבודה. על החיים שלנו.
כשקראתי את המחקר של "פורום ארלוזורוב", שפרסם העיתונאי יובל שדה, נחמץ לי הלב על מה שאני כבר יודעת. אנחנו עובדים כל כך קשה, רואים מעט מדי את המשפחה, בלי איכות חיים נורמלית.
אבל המספרים רק נתנו תוקף לכאב שכולנו חשים בבטן: אנחנו עובדים חודש שלם(!) יותר בשנה מהממוצע במדיונות ה-OECD, כ-175 שעות שבהן אנחנו לא עם הילדים, לא נחים, לא לומדים ולא פשוט "חיים".
עם השבעתי לכנסת, הקמתי את השדולה לאיזון חיי בית-עבודה, פעלתי בשלל מישורים לקידום הנושא של קיצור שבוע העבודה, הוספת ימי חופשה, מודל עבודה היברידי והזכות להתנתק; מכלול של סוגיות שמהוות תפיסה לחיים שפויים - כאלה שכדאי שנתחיל לשאוף אליהם.
אני מסתכלת על הנתונים האלו ורואה את ההורים שיוצאים מוקדם בבוקר אל פקק אין סופי וחוזרים בחושך אחרי שהילדים כבר ישנים, את הצעירים שעובדים בשלוש משרות ועדיין לא סוגרים את החודש, ואת השחיקה כשגרה שהופכת להיות ברירת המחדל של הישראלים.
זו לא גזירת גורל, זו מדיניות מופקרת ומנותקת. המדינה הפסיקה להשקיע בחיים של רובנו, העבירה את הכסף לקבוצות לחץ סקטוריאליות והפסיקה לקדם שינויים הכרחיים למען החיים עצמם. כשהמדינה לא משקיעה מספיק בתחבורה ותשתיות, בשוק העבודה, בפריון ותפוקות במקום בעידוד שחיקה, היא מפרה לחלוטין כל איזון בחיי בית עבודה וכולנו משלמים על כך ביוקר.
***
ישראל עובדת ממוצע שעות גדול מדי ונמצאת בתחתית רשימת ימי החופשה; המשמעות היא שבמצטבר אנחנו עובדים חודש יותר מהממוצע בעולם. למה? כי שכחו אותנו. אי אפשר לצפות לקיום חברה יצירנית, יזמית ומלוכדת, כשאנחנו במירוץ הישרדות אינסופי רק כדי להחזיק את הראש מעל המים. אי אפשר לצפות שהענפים החברתיים והחיוניים במשק (הגיל הרך, הרפואה, הטיפול ועוד) לא יקרסו כשאלו המספרים והנתונים.
והמחיר? הוא לא רק הזמן שלנו, הוא גם הבריאות והשוויון. המחקר קובע שעבודה מרובת שעות מביאה לתחלואה עודפת, דוחפת לדיכאון ומהווה סיכון למחלות לב, כשבמקביל, המציאות הזו מעמיקה את הפער המגדרי ודוחקת נשים החוצה משוק העבודה. שני הנתונים לא מפתיעים, אך הם צריכים לנער אותנו.
אחת לכמה זמן, גם במציאות הקשה, אני מעלה את הנושא הזה. אחרי הכל אנחנו נאבקים גם על ה'מה' ועל איך נרצה לחיות פה. ואנחנו חייבים לחזור להיות חברה ששואפת לחיות חיים טובים יותר. מגיע לנו את זה.
הגיע הזמן שנתחיל לדבר על קיצור שבוע העבודה ועל הגדלת ימי החופשה. זה לא מותרות - זה תיקון הכרחי לחוזה בינינו לבין המדינה. מגיע לנו לעבוד כדי לחיות, ולא רק לחיות כדי לעבוד.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
התכלית של העבדות היא למנוע התארגנות
נעמה תודה עבודת היתר ומניעת משאבים חיוניים הן שתי פנים של הנדסת אותה מערכת.שימור שאיבת היתר לאלפיון ומאיון עליון,על ידי כילוי כל המשאבים האנושיים בהישרדות,בשעה שההפרזה החולנית למעלה ממשיכה במלוא כיעורה.
בלי לקרוא את המאמר...
שלום לך, חברת הכנסת הנכבד - נעמה לזימי. אני חושב, שישנם את דברים חשובים בנושא זה. כמו "פריון העבודה". כמו יעילות בעבודה. כמו יחס הוגן ומכבד לעובדים ולעובדות. אפשר לצמצצם את המשמרות לשמונה שעות בלבד. אפשר להשקיע יותר באמצעים אשר יהפכו את העבודה לקלה ומהירה יותר. אפשר להשקיע יותר בהכשרה של העובדים. אפשר להשקיע ביחסי אנוש. כדי ליצור סביבת עבודה נוחה ומוגנת. מבריונות והטרדות בין הצוות. אפשר הרבה דברים. כי במציאות, עסק שחייב לפעול, מסביב לשעון. פשוט יחפש עובדים אחרים, במקום אחר.