עניינים / עזרא דלומי
1. "ישר" אבל הפוך
עכשיו תור רא"ל (מיל.) גדי אייזנקוט לנסות לטפס על ההר החלק. הרבה אלופים ורבי אלופים ניסו לפניו. גנץ, ליפקין-שחק, יצחק מרדכי, וילנאי, מופז, מצנע, ברק, יעלון. חלק שרדו מעט זמן בכיפתו, הרוב החליקו במהירות אל תחתיתו.
אולי הם למדו מורשת קרב, אבל לא מורשת פוליטית. איש לא למד מכישלון קודמו ושב לנסות לכבוש את ההר לבדו. לא ממש לבדו. באמצעות שחקני רכש מן הגורן ומן היקב – בדרך כלל אנשים בעלי נראות ציבורית וטלוויזיונית – הוא מקים קבוצה חדשה, עוד קבוצה, הדומה לקודמותיה: בלי בחירות פנימיות, בלי הליכים דמוקרטיים, בלי מוטיב רעיוני משותף, הכל במינוי הראש ובלחישת יחצנים וסוקרים.
זה כמו לבנות קבוצת כדורסל, או כדורגל. הבעלים מביא כסף, אחר כך מאמן שבתורו בוחר רכז, שחקני פינה וחצי פינה (בכדורסל), עד שסוגרים הרכב. מבחינה זאת הקבוצה של אייזנקוט מזכירה מאוד את מפלגת המרכז של איציק מרדכי: תערובת של גנרלים, ידוענים ופוליטיקאים, פורשי מפלגות אחרות. ההרכב ההוא גמר "על הפנים".
וכשהקבוצה כושלת מאחדים שתיים לאחת: בית"ר ושמשון ת"א הפכו לבית"ר-שמשון וכמוהן עשו כעת בנט ולפיד. הם תירצו זאת כ"צורך באחדות", אבל, בעצם, מצבם בסקרים כפה זאת עליהם. הם עכשיו "ימינה" החדשה.
לאייזנקוט שגם הוא רץ בראש מפלגה משלו, יש הזדמנות לשבור את מעגל העוועים הזה, שהוא תוצר של תהליכי ההפרטה, שבהם יחד מתפזר ליחידים והאישי גובר על ה"אישיו". כל ממזר רואה עצמו מלך, כל אחד חושב שדווקא הוא ייקח את הקופה.
אייזנקוט הוא איש נעים הליכות שקל לחבבו. העגלגלות מעניקה לו עממיות. ייתכן שזה יביא לו קולות. בעידן בו המציאות הביטחונית כופה את איומיה עלינו, האבחנות בין ימין לשמאל דוהות: ובכל זאת, מה מאפיין את רשימתו "ישר"? במה היא שונה מ"כחול לבן", מ"תקווה חדשה", מ"כולנו" ומעוד קבוצות אווירה שבאו והלכו. מה, למשל, חושב אייזנקוט על כלכלה? בחירת שאול מרידור לאיש שלו בתחום, מבשרת רע למי שעדיין רוצה שתקום כאן מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית. מרידור לא שם. ספק אם אייזנקוט בחן את האספקט הזה. הוא רצה שם שמוכר.
אייזנקוט יכול לעזור להחזיר את הפוליטיקה שלנו ליציבות ושפיות, אם יחבור למפלגה הקרובה לתפיסתו, כדי לייצב מחדש את החיים המפלגתיים והפוליטיים, שבהם למפלגות יש סניפים, ציבור שמקיים דיונים ומתנהלות בהן בחירות פנימיות לדירוג רשימת המועמדים. להיות "ישר", אבל בכיוון ההפוך. זה אולי יתבע ויתורים בטווח בקצר - פחות אגו למען יצירת כלל משותף; יותר בניה לטווח הארוך מאשר פוליטיקה אינסטנט.
אולי זה פרדוקסלי, אבל צאו וראו שהמפלגה ששולטת במדינה ברוב הזמן מאז 1977 היא הליכוד, שמתפקדת כמפלגה ומקיימת בחירות פנימיות. אמת, צריך לשאת קינה על איכות נבחריה, על הדילים, השריונים ועל ראשה, אבל קשה להתכחש לבכירותה ושרידותה. עד כה כל מי שהקים מפלגה פרטית מולה – כשל. כך כבר שנים הרבה.
דחוף להבריא את הפוליטיקה שלנו, להכניס בה קצת שפיות, דמוקרטיזציה, במקום להיחרך בעוד תחרויות סרק אישיות של אנשים ששמם הולך לפניהם.
גדי אייזנקוט. לשוב לצעוד בשביל שרבים תעו בו (מקור: (inss
***
2. הרבה מהומה על כלוםאני צופה ומשתאה למול המהומה התקשורתית, ההשקעה הכספית ומערכות יחסי הציבור המתנהלות סביב שיר עמום בן שלוש דקות, חציו עברית חציו לועזית - מאותו שטנץ שחוזר על עצמו בבל אירוויזיון.
זאת לא אופרה, זה לא תחרות כינור, או פסנתר, זאת תחרות זריקת עגבניות רקובות של תעשיית המוזיקה, בדגש על תעשייה. את ישראל מייצג שיר ששמו, "מישל", איננו עברי וכולם כוססים ציפורניים במתח לקראת הבאות. המון מהומה על לא מאומה: מלחמת עולם דה לה שמטע, על מיקום של שיר חלול, שיקבע את מעמדה הבינלאומי של ישראל ליומיים. למרות שהכול הוא כזה כאילו תחרות של מוזיקה, הדבש שנשפך עליה, כבר צורב את החך.
בשיר "מדינה חמה" של מירון מינסטר, יש שורה שמאוד נוגעת לליבי: "ככל שפחות שמחים, כך יותר חוגגים".
***
3. משרתיו של הטפילפרזנטור הוא עיסוק נקלה, ששכר רב בצידו. שחקן, סלבריטאי, או מישהו בעל נראות ציבורית, כמו למשל, הנשיא לשעבר ריבלין, נשכרים על ידי חברה מסחרית או עסק כלשהו, כדי להביא להם לקוחות. הם מוכרים לשם כך את קולם, פניהם ולעתים גם את כישרון משחקם. בפועל, הם מנסים לדחוף יד לכיסי ולפתותני לקנות מוצר שלא התכוונתי מלכתחילה לקנותו.
עולם הפרסום נטוע כל-כך עמוק בהווייתנו, הוא כל כך מובן מאליו, עד שכבר קשה לחשוב על הנזק שהוא עושה לתודעה שלנו בניסיון להפוך דימויים למציאות ולקנות את דעתנו. האוטו הוא חבר שלנו, הבנק הוא משפחה.
זה תפקידם של הילה קורח, עדו רוזנבלום, דביר בנדק, רותם סלע, גל תורן ואחרים. להאהיב עלינו את הבנק. להפוך טפיל לידיד. זה לא שאין להם ממה לחיות, כולם התפרנסו מצוין בטלוויזיה, אבל חוזה מהבנק זה משהו אחר.
שיא מופע הלוקשים שלהם היה ביום העצמאות האחרון. בשם הבנקים הם הרעיפו עלינו שפע טוב לב "בחינם". מופעים, טיולים, כניסה לתערוכות, ומה לא. אל דאגה, על הכל נשלם בעמלותינו. החינמון הזה יעלה ביוקר.
אני נד בעצב לכמה מהפרזנטורים הללו: קריינים ושחקנים דעתניים, לעתים חשובים, שעשו הסבה ועובדים בשירותם של טפילים.
אירנה הרלב והילה קורח . על הכל נשלם בעמלותינו (אתר בנה"פ)
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!