"בן שישים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה"

בעודנו מביטים החוצה לעבר איראן ושואלים יהיה או לא יהיה סבב נוסף עם איראן, או לעבר חזבאללה וחמאס ארגוני הטרור שממשיכים להמיט אסונות על בני עמם, עלינו לעצור לרגע ולהביט פנימה לתוך החברה הישראלית.

מתחוללים פה שינויים קטנים אבל כמו כול מסע גדול זה מתחיל בצעדים קטנים. סומיה בשיר, ערביה ישראלית, ילידת ג'ת, מייסדת קבוצת "אין לנו ארץ אחרת", "הפורום העממי למאבק בפשיעה הערבית" ורכזת החברה הערבית בתנועת "נשים עושות שלום", הצטרפה לאחרונה למפלגת "הדמוקרטים".

בריאיון לעיתונאית "הארץ" יאנה פבזנר, היא אומרת: "אנחנו לא צריכים מפלגות סקטוריאליות אלא צריכים להשפיע מבפנים כמו שהיהודים עשו בחו"ל כשנכנסו לפוליטיקה. הם לא הקימו מפלגות משלהם".

סומיה מתארת באומץ את הקשיים לפעול בין קצוות, כאשר בקצה האחד נמצאים היהודים שמקללים אותה וקוראים לה מחבלת, ובקצה השני נמצאים הערבים שמכנים אותה בוגדת ומשת"פית. היא עשתה בחירה כשהחליטה להמשיך לפעול בתווך הזה שבין הקצוות, שם לדבריה, רבים תומכים בה וסומכים עליה שהיא אומרת רק מה שהיא מאמינה בו. בינתיים היא מצאה בית במפלגת "הדמוקרטים", שם נתנו לה לדבריה, להרגיש שיש לה מקום איתם, שהיא רצויה.

סומיה מדברת על הכאב של היהודי והערבי, ובעיקר על הפחד שמתעורר כול אימת שיש משבר, אך היא מתעקשת להסביר, שבמצבים האלה, חייבים להושיט יד ולהתחיל לדבר.

לסומיה יש הרבה ביקורת על החברים במפלגות הערביות שלא באמת פועלים למען החברה הערבית, וחלקם אף מאיצים את התבדלותה מהחברה הישראלית כמו מפלגת בל"ד. הם חיים בעבר, היא מבהירה, והיא רוצה להתקדם לעתיד.

היא מבינה את המורכבות של להיות "אישה, ערבייה-פלסטינית ואזרחית מדינת ישראל", מצד אחד, ולהיות מסוגלת להדליק משואה בטקס המשואות האלטרנטיבי ולהשמיע את המשפט "לכבוד מדינת ישראל יהודית, דמוקרטית וליברלית", מצד שני.

היא עוררה זעם גדול ברשתות החברתיות אבל למרות זאת היא ממשיכה להתעקש ולומר: "אני לא מוותרת על הזהות שלי, ואני גם לא מוותרת על הזכות להשפיע ולשנות מבפנים".

סומיה היא לא הערבייה הראשונה שמצטרפת למפלגה ישראלית ומבקשת לחולל שינוי מבפנים, היו כמה לפניה, אך זה לא צלח.

אחרי "שומר חומות" וה-7 באוקטובר החומות אף הוגבהו, והמועמדים היהודים לכנסת הבאה מפחדים פחד מוות מצירוף מועמדים ערבים לשורותיהם, שמא חס ושלום, הדבר יפגע בהם מבחינה אלקטורלית, או במילים פשוטות: יבריח את היהודים.

אני מקווה שמנהיגי המפלגות הישראליות והערביות יבינו שאין עוד מקום למפלגות הסקטוריאליות והגיעה העת לבנות מפלגות משותפות שיעניקו ייצוג לכלל חלקי החברה הישראלית ללא הבדל. בעוד שנתיים, מדינת ישראל תחגוג "גבורות" כאמור בפרקי אבות "בן שישים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה", וזה זמן טוב לנצור שמונה עשורים של זיכרונות אך בד בבד לאמץ תעצומות נפש וגבורה פנימית כדי להמשיך קדימה, לפתח את הארץ, שאין לנו אחרת, וביחד.

ד"ר רונית מרזן, היא מזרחנית; חוקרת קטר והחברה הפלסטינית