יאיר גרבוז 29 בספטמבר 1945 – 29 באפריל 2026 / דודו פלמה
ובכן גם יאיר גרבוז הלך. אהבתי מאוד את ההומור שלו, את המסות הנפלאות שכתב ואת עבודתו האמנותית. אין הרבה יאיר גרבוז ואני. נפגשנו מספר פעמים. לא הרבה מעבר לזה. אבל מסה אחת שכתב "מסע אורידיקה" לא נותנת לי מנוח כבר הרבה זמן. והיא כל כך יפה עד שזה כואב לי בשיניים. לזכרו:
מסע אורידיקה | יאיר גרבוז
ליתר ביטחון אתחיל מדיבור על ציור.
במשך שנים רבות, לפעמים מאות פעמים ביום, מתרחש ומתחדש פלא של הבנת אמנות ללא תנאים מוקדמים. הדבר הזה קורה במרתפי האורנז'רי שבפריז אל מול חבצלות המים הפנורמיות של קלוד מונה.
נכנסים לשם גם אנשים שלא יודעים מה ניסו האימפרסיוניסטים לעשות ומה הם ניסו לומר וגם לא מה הם הצליחו, בסופו של דבר, לעשות בפועל.
הם מסתכלים על הציורים חסרי ההתחלה ונעדרי הסוף ומיד הם מרגישים שעליהם להתקרב לציורים קרוב ככול המותר, כי החומר קורא להם – הם נשאבים. עוד הם מתקרבים ומיד מסתלק מהם המראה הכללי, התמונה נעלמת והפרט נעשה עולם. ההתקרבות מעוורת. ממילא מתעורר בהם וברגליהם געגוע לעמדה הקודמת היכן שלכאורה רואים את התמונה כולה. אך כאשר הם חוזרים לעמידה המרוחקת והמאחדת חסרה להם הקירבה המפוררת את התמונה לגבישים קטנים ואמיתיים להחריד.
וכך הם מבצעים בדייקנות של נס את הוראות הציור כאילו הפעילו איזו קרן לייזר על ברקוד המודבק לציורים. הם חשים ובצדק שאין מקום שנכון לעמוד בו ואין רגע שנכון לעצור בו ואין אפשרות לראות מראה אחד ובאותו הזמן לזכור, זיכרון ממשי, את המראה הקודם.
יוצא מזה שיש לנוע ממקום למקום, אפשר אפילו להגיד; להתרוצץ אימפרסיוניסטית... וממילא לעבור מתחושה לתחושה ומהבנה להבנה ומהבנה לאי הבנה ובעיקר להתמסר לצער ההפסד של האפשרות האחרת. אולי להצטער על חולשות ומגבלות הזיכרון ואולי להתרכז בכאב העיוורון.
האימפרסיוניסטים ניסו, כך אומרים, לעצור את הרגע ולספר אותו על חמקנותו אך כל מה שהם הצליחו זה ליצור מנגנון המייצר כל הזמן רגעים חדשים מתפצלים ומשתנים, הניזונים מצער השכחה. לו היו מצליחים לעצור את הרגע היה הציור מת עם הרגע. מה שהם הצליחו זה לייצר עוד מנגנון של צערים. הם הצליחו לגרום לכך שהצופה יעשה ברגליו מה שהם חיפשו נואשות במכחוליהם.
אם יש לה לאמנות לב הרי קוראים לו כישלון ואם יש לה לאמנות מזל גם לו קוראים כישלון.
אדם מנסה דבר אחד ויוצא לו, למזלו, דבר לגמרי אחר.
צאו וראו: הדבר שאנחנו מנסים לספר כבר היה וכבר התרחש ואילו הכישלון לספר אותו טרם היה ולא יתרחש אם לא ננסה. כשנספר את ניסיוננו, זה יהיה סיפור אחר, בנו הממזר ורצוי גם הסוטה, של הסיפור הטריוויאלי שרצינו, שחשבנו, לספר. הסיפור האמיתי הוא רק רקע לווריאציות על צער, בדיוק כמו ההתנהגות התזזיתית שנכפית עלינו לטובה מול חבצלות המים.
***
היה שלום גרבוז מקווה שתמצא שם למעלה גם קצת טיפה מרה להמתיק לך את גן העדן.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
יפה דרשת
יפה דרשת דודו.