התמשכות הכיבוש ושפיכות הדמים ההדדית ללא מוצא, לצד ניסיונות לחקיקה אנטי דמוקרטית, מעוררים את השאלה: ישראל לאן?

היאחזות בהוויה קולוניאלית שישים שנה לאחר שזו פסה מן העולם, מהווה עקב אכילס לקיומה של מדינת ישראל הדמוקרטית כמרכז לעם היהודי. ההתעקשות להמשך הכיבוש ביו"ש ניזונה מגחמה דתית, לאומנית, גזענית של קבוצת מיעוט הרואה בסיפוח יו"ש לישראל צו אלוהי, תוך התעלמות מקיומו של עם פלשתיני ערבי היושב וחי על אדמות אלו מאות שנים.
קבוצה זו רואה בכ-5 מיליון הפלשתינים החיים ביו"ש ובעזה, גוזלי אדמות אשר "האל העליון" ייעדן לנו, ה"עם הנבחר". הפלשתינים נועדו אליבא ד"ריבונו של עולם" וחסידיו להוות אוכלוסייה חסרת זכויות - חוטבי עצים ושואבי מים של העם היהודי, היושב על אדמתו מן הירדן ועד לים.

התירוץ הפוליטי "לאומי" של הימין הישראלי החילוני ה"ליברלי" להתמשכות ההתנחלות היהודית ביו"ש לאחר הסכם אוסלו, הקמת הרש"פ, והסכמה ישראלית להקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל בדרך לשלום, בא לביטוי בעמדת הליכוד מיום הכתרת נתניהו לראשות ממשלת ישראל, לאמור: "הפלשתינים אויבינו ניחנו בתאבון יתר"; הם אינם מסתפקים ביו"ש: כולם לרבות המתונים שבהם, מבקשים לכבוש את מדינת ישראל ולהקים על כל השטח ממערב לירדן מדינת פלשתין ערבית אחת.

ארגוני הטרור אשר קמו ביו"ש ובעזה מפעילים טרור אזרחי להתשה מתמדת ופגיעה באזרחי ישראל, בסיוע מדינות עוינות כאיראן, לרבות שלוחת חיזבאללה בלבנון וסוריה, כדי לתדלק את אש השנאה. התנהגות הפלשתינים גוזרת עלינו מלחמה ושפך דם הדדי ללא רגיעה באופק.

ישראל מנסה לעקוף את מכשול קיום עם פלשתיני בדרך של קידום יחסי שלום כלכלי ומדיני עם סעודיה ואמירויות המפרץ בגיבוי ארה"ב, מבלי שתתחייב לפתרון אסטרטגי של קיום שתי מדינות ריבוניות ממערב לירדן. המצב הסף קולוניאלי של ישראל בשטחים הכבושים מקשה על זיהויה כדמוקרטיה מתקדמת בארה"ב וביתר מדינות המערב הדמוקרטיות.

החזקת חיל כיבוש צבאי בשטחי יו"ש, ופעולות צבאיות ולו למניעת פיגועי טרור של ארגוני התנגדות פלשתינים, מחמירות את תדמית ישראל כמדינה כובשת, מה גם שישראל מחלישה את הרש"פ – הגוף המדיני הריבוני האמור לשלוט בהסכמה הדדית ביו"ש - ובמקביל מעודדת המשך התנחלות יהודית על פי משנת סיפוח יו"ש לישראל, של רבנים גזענים המיוצגים בכנסת ע"י סמוטריץ' בן גביר, אורית סטרוק ואחרים.
חולשתו של נהנתניהו הנלחם על נפשו בבית המשפט, מותירה בידי המספחים כוח פוליטי רב. במקביל הם פועלים לביטול עצמאותה, כוחה וסמכויותיה החוקיות של הרשות המשפטית, כדי לאפשר ולהצדיק כיבוש והתיישבות יהודית לא חוקית ביו"ש בדרך לסיפוחם המלא.

התמשכות הכיבוש ושפיכות הדמים ההדדית ללא מוצא מזה 56 שנים, בצד ניסיונות לתהליכי חקיקה מחריבי דמוקרטיה בישראל, מעוררים בעוצמה את השאלה מה הלאה? האם נגזר על ישראל להוות מדינה החיה על חרבה ומתגלגלת למשטר דיקטטורי? האם תמיכתה של ארה"ב הגדולה והחזקה מבין המעצמות הדמוקרטיות בישראל הקטנה, היא פוליסת ביטוח תמידית גם כאשר ישראל מנוהלת על ידי אוליגרכיה ימנית, דתית, גזענית ופועלת בניגוד לחוק הבינלאומי?

עד כה הצליחה ישראל להתחמק מפתרון כפוי ע"י ארה"ב ובעלות בריתה דוגמת מקרה "קוסובו" עת סרביה ניסתה לספח חבל ארץ זה בכוח הזרוע, תוך התעלמות מאוכלוסייתו האלבנית המהווה רוב וניסיון לגרש אוכלוסייה זו לאלבניה. לבסוף, כוחות נאט"ו כפו בכוח צבאי על סרביה להיפרד מקוסובו, וזו הפכה להיות מדינה עצמאית בשליטת הרוב האלבני.

ממשלת הימין המלא בישראל תלויה לחלוטין במצביעי סמוטריץ' ובן גביר - הדתיים לאומנים גזענים, המחרחרים ריב ומדון. קבוצה זו מובילה בעזרת קיצוני הליכוד את ההפיכה המשפטית; היא שותפה לתפישה קפיטליסטית קיצונית במשק (תחולת עוני ממוצעת גדולה מ-20%; מדד אי השוויון – ג'יני גבוה מ-37%) והיא שותפה גם למהלכי כפיה דתית בחקיקה בישראל.

בעת זו של הפגנות המונים למען סיכול ההפיכה המשפטית, ראוי לפרוש את תמונת המשבר במלואה: ללא החלפת האוחזים בהגה השלטון בדרך דמוקרטית, לא תיתכן הובלה של ישראל בדרך רבת המעקשים שלפניה אל יעד הסוציאל דמוקרטיה המאפיין מדינות דמוקרטיות מתקדמות בעולם.


העיר אריאל. מצדיקים התיישבות יהודית בלתי חוקית (הצילום מוויקיפדיה)