ובכל זאת גם לחום מעלות משלו, עד כמה שקשה להאמין – יש משהו שוויוני באופן בו הוא מתיך את כולנו

אם שיטוט בימי הקיץ בתל אביב דומה לשליקה במרק הביל, הרי שיציאה החוצה בעמק שלנו בצהרי היום דומה לאפייה מדעת בתנור עצום – חבטת חום עצומה הולמת בפרצוף ובכל האיברים ומתיכה אותך ליציקה רוטטת על מושב האופניים המתפקד כתבנית לוהטת לעת מצוא. אומרים שלא מתרגלים לזה, אבל נדמה לי שאני דווקא כן – כי מה שבלתי נסבל עבורי בקיץ הוא בעיקר הלחות, ואילו כאן, לאחר כמה שניות בהן אני נאפית היטב-היטב, מתאדה כל שמץ לחות מתאיי, ואולי גם כל זכר לשיקול דעת, ואני מרחפת לי על אופניי תחת גריל השמש כמין מאפה אוורירי תפוח שפרצי האוויר החמים חולפים בנקבוביותיו בנעימות יחסית.

 

תמיד החשבתי את עצמי לאישה של חורף. נטייתי זו לא השתנתה ואף התחזקה מאז השיבה הביתה כי החורפים בעמק שלנו הם כמו קיץ באירופה (לפחות בזמנים הלא מאוד רחוקים, לפני שהאקלים השתגע) והם יפים ונוחים במיוחד, מרחיבי נשימה - העמק נשטף בירוק, האפור אינטימי ומערסל, הגשם מזמר שירי ערש נוסטלגיים ובשעות הצהריים אפשר לזכות בכמה שעות מוזהבות של שמש רכה ונעימה. גם מבחינה אופנתית יש יתרונות לחורף, סוף-סוף ניתן קצת להפגין סגנון אישי – לענוד תכשיטים ייחודיים, להתלבש ביותר משכבה אחת ולהציג מעט ביצועי גרדרובה מבלי להסתכן בנהרות זיעה, ובעיקר לנשום מלוא הריאות מבלי להתאדות.

 

כמובן שאיני יכולה שלא לחשוב על אבותינו כאן – גם אלה בני התרבות הירמוכית, אבל ביתר שאת על סבי וסבתי וכל רעיהם, מקימי הקיבוץ – אני מתקשה לתאר לעצמי את מהמורות החום בנוסף לאתגרים האחרים שניצבו בפניהם. כשסבי טוביה התאווה לזכות במעט קרירות אחרי העבודה הקשה הוא היה שופך מים על הרצפה הקרירה יחסית ונשכב עליה, אפילו מאוורר לא היה אז, ואילו אני מדליקה בהינף שלט את המזגן וכותבת על תלאות החום... אז אמנם אין טעם להשוות, אבל מעת לעת כדאי להיזכר כדי לא לקבל הכול כמובן מאליו וגם למען הפרופורציות.

 

ובכל זאת גם לחום מעלות משלו, עד כמה שקשה להאמין – יש משהו שוויוני באופן בו הוא מתיך את כולנו, מייתר גינונים מחד (לפעמים אמנם גם מביאנו מהר מדי אל סף הרתיחה), ומאידך, כיוון שהוא מציבנו שוב ושוב יחד על אותה תבנית לוהטת, מוציא מאתנו טעמים חזקים ולא צפויים – כך לפחות אני מרגישה, כשאני מהדסת על אופניי בחצר הקיבוץ הלוהטת, שולחת ומקבלת חיוכים ופריסות שלום.

 

 

שיר חם

חם!

שם! יפת!

מהבוהן עד קרקפת

כבר נטרפת.

חם - לא מיוחם לא מרוחם

רק חם!

לא לבבי, לא אביבי, 

בלי רוחב לב, זעת אוהב

מגע קרוב, חיבוק של טוב

אוכל ביתי, חום משפחתי,

רק חם!

והזעה ניגרת

והתשוקה נסגרת

אני מתמסמסת

ומתפספסת

ומתאדה ללא חמדה

חם

לוהב, יוקד, צורב

לוהט, בוער, רושף

נושף ומתנשף

מתיך נתיך 

בולל בלילות במוח

די

אין כוח

 

קשה לתאר את מהמורות החום שחוו אבותינו (מארכיון שער הגולן)