הבקשה ממזכירות התנועה להוביל דיון על חקיקה פרסונלית, כדי לאפשר לחבר שאיננו עומד בתנאי התקנון להתמודד על תפקיד המזכ"ל, היתה קשה לעיכול גם לפורום הצייתני הזה. באופן תקדימי, המזכ"ל ניר מאיר נחל תבוסה 

 

ביום ראשון (25.6) קיימה מזכירות התנועה הקיבוצית דיון ארוך, מקיף וסוער בעקבות פנייה של מספר קיבוצים שביקשו לשנות הסעיף בנוהל בחירת מזכ"ל התנועה הקיבוצית, המגביל את התמודדותו של מי שטרם מלאו חמש שנים לחברותו בקיבוץ. לטענתם של המבקשים, תנאי כזה אינו מתאים יותר ומהווה חסם מיותר בפני חברים חדשים המבקשים להתמודד בבחירות.

בסיום הדיון אושר ברוב דחוק הנוסח "השאלות הכלולות בפני המזכירות חשובות וראויות לדיון והתייחסות. עם זאת המזכירות אינה רואה עצמה כגוף הראוי להוביל דיון מעין זה בעת הזו ומשכך: המזכירות דוחה את הבקשה לדון ולגבש הצעה לתיקון תקנון שתובא בפני מועצת התנועה". משמעות ההחלטה היא כי מתמודד אשר לו פחות מחמש שנות חברות בקיבוץ, יידרש לשכנע לפחות 10% מקיבוצי התנועה (26) להגיש דרישה לכינוס המועצה בכדי שתקיים דיון בנושא שינוי התקנון. גם אם תכונס המועצה, יידרשו במקרה כזה נוכחותם של לפחות שני שלישים מצירי המועצה (קוורום) לצורך הצבעה על השינוי ורוב מיוחס (75%) שתומך בו, בכדי להביא לתיקון התקנון כמבוקש.


ניר מאיר. תבוסה בסלון של הבית (מתוך עמוד הפייסבוק)

עד כאן תקציר הודעת דובר התנועה. מכאן דברי שלי:
ההחלטה הזאת של מזכירות התנועה הגם שהתקבלה ברוב דחוק (10:9), היא תבוסה לניר מאיר, שלא ידע סירובים בפורום הזה. הפורום הביתי שהוא שולט בו ללא מיצרים, לא נעתר לו. ניר ספג הפסדים בפורומים יותר רחבים, בעיקר כשזה חרג מההנהלות אל הקלפיות בקיבוצים, אבל פה זה קרה במגרש הבית. בסלון ליד הטלוויזיה. אולי נשבר איזה מחסום פחד.

ההצעה לחוקק חקיקה פרסונלית עבור רם שפע, כדי לאפשר לו להתמודד על תפקיד המזכ"ל למרות היותו חבר קיבוץ פחות משנתיים, הייתה החטא הקדמון. חרף כל ההכחשות, הבקשה לחתום על פניה למזכירות התנועה לקדם שינוי בתקנון, יצאה ממטה התנועה אל הקיבוצים ולא ההפך. זה נעשה כמעט בחשאי.

הפעילות המחתרתית הזו לא הייתה נודעת אלמלא מישהו הדליף לי את המסמך שחתמה עליו היו"ר של קיבוצי. המהלך נעשה באופן כל כך מגושם, כל כך לא ישר, עד שאי אפשר היה שלא להבחין בפרסה. זה מעלה ריח כל כך רע, עד שעשרה חברי מזכירות לא יכלו לעמוד בו; תשעה – כן.

לבסוף, קצת נוסטלגיה עם מוסר השכל: באוקטובר 2022 כתבתי לניר מאיר מכתב שאביא כאן את סופו. הוא קשור בשערורייה אחרת – גניזת כתבה כשרה שלי, אירוע צורב בפני עצמו, שגם בעטיו אתם קוראים את הדברים הללו באתר העצמאי הזה.

וכך כתבתי לניר: "הייתי אקונום (1975-1978) כשאתה (ניר) היית בשנת שירות בגרעין עודד בשלומי. נהגתם לבוא אלי לאקונומיה לקחת אספקה שבועית. נחשבתי לאקונום "חסכן". שחטנו הרבה הודים פגומים לצריכה עצמית, קניתי ירקות בכפרים, עודפי שימורים ישר מהמפעלים, הייתי מתחת ל"יום כלכלה". לקראת סיום תפקידי, "פתחתי ברזים": הרבה "מנות טובות", סטייקים ועוד צ'ופרים. בזבזתי את כל העודפים. מה שזוכרים היום מתקופתי כאקונום זה את "הסטייקים של דלומי". הקמצנות נשכחה.

אני כותב זאת בהתייחס לשנה האחרונה שלך בתפקיד. הנוקשות שלך לא עשתה טוב - לא לך ולא למטה התנועה. לא ארחיב בכך. עכשיו, כשאביב לשם, [הדובר החדש] מגיע, אולי תתחיל לעשות קצת על האש, תפתח שורות, תתפייס עם יריבים. תשחרר. כך יזכרו גם לך את "הסטייקים של ניר" וישכחו את כל השאר.

מחטף החקיקה הפרסונלית שנפסלה מלמד שעצתי היתה לריק. ניר מאיר לא יוותר על שום מוטת שליטה. כלום למי שלא משלו. מה שיזכרו לו הסועדים זה את הגרוגרות.