אוזלת היד של ממשלות ישראל ביישום החלטות שנוגעות לפיתוח הגליל, הביאה לנטישה מאסיבית של תושביו היהודים

כאילו שהיו חסרים עימותים פנימיים וכיפופי ידיים בתוך הקואליציה, בשבועיים האחרונים התחוללה סערה חדשה-ישנה סביב מצבו העגום של הגליל כשברקע "חוק הציונות" של עוצמה יהודית וספיחים מהעימות על תקציב משרד הנגב והגליל שבו היא מחזיקה. ישיבת הממשלה, שעסקה בין היתר בהגדרת אזורי עדיפות לאומית, הפכה לבוקה ומבולקה כאשר הוצגו לשרים נתונים לפיהם המדינה, באמצעות משרד השיכון ורשות מקרקעי ישראל, מעניקה סבסוד של עד 90% בדמי הפיתוח והקרקע ביישובים ערביים.

היושבים סביב השולחן החלו בזה אחר זה לנפק הצהרות מפוצצות. "נתונים מטורפים עם השלכות לאומיות קטסטרופליות" הכריז ראש הממשלה, "מוסדות התכנון פועלים משיקולים אנטי ציוניים" קבע שר הביטחון, "אובדן ריבונות בגליל" הזהיר השר שיקלי והשרה סטרוק הגדירה את המצב כ"נמק מתקדם". ביישובים היהודיים בגליל העסקים כרגיל. בעודם ממשיכים לסבול מהגירה שלילית ותחושת אפליה, הם מפנים אצבע מאשימה כלפי שר השיכון גולדקנופף, שממשיך להתעמת בפומבי עם שר האוצר סמוטריץ'. ובינתיים, מחירי הקרקעות ממשיכים להאמיר והתסכול גובר.

***

ומה עושים כשיש בעיה כה חריפה שעתידה להתפוצץ? מקימים ועדה ומנסחים תוכנית, כך היה בעבר וכך גם יהיה הפעם. החל מסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת קיבלו ממשלות ישראל מספר החלטות שמטרתן לפתח את מחוז צפון, אולם מניתוח ההחלטות עולה שמרביתן לא יושמו. לכן, אין להתפלא על הנטישה של האוכלוסייה היהודית את הגליל.

שנות השישים היו בסימן גידול משמעותי באוכלוסיית מחוז הצפון עם הקמת עיירות פיתוח כמו בית שאן, חצור הגלילית, כרמיאל, קריית שמונה, מגדל העמק, נצרת עילית (כיום נוף הגליל), שלומי, מעלות ועוד. בשנת 1988 התקבל בכנסת חוק ערי ואזורי פיתוח התשמ"ח-1988, שנועד לעודד התיישבות, פיתוח וקידום חברתי וכלכלי שלהן. החוק קבע שורת הטבות כספיות ושירותים שהמדינה התחייבה לספק ללא עלות או בסבסוד ניכר לתושבי עיירות הפיתוח, בהם מענקי איזון מוגדלים, שירותי חינוך ותרבות לגיל הרך, לילדים ולנוער, מענקים למעתיקים מגוריהם לערי הפיתוח, מענקים מוגדלים לעולים, הנחות בארנונה, הטבות במס ועוד.

המדינה מקבלת החלטה אסטרטגית משמעותית לפיתוחו של האזור, אבל לבקשת הממשלה החוק נדחה מספר פעמים בשל עלותו התקציבית ובפועל מעולם לא יושם עד שלבסוף בוטל בשנת 2009. אין ספק משילות במלוא תפארתה.

אמנם, בזכות העלייה מברית המועצות לשעבר בתחילת שנות ה-90 חל גידול באוכלוסיית מחוז הצפון, כאשר העולים התרכזו בעיקר בכרמיאל, מעלות-תרשיחא ונוף הגליל, אולם במקביל נרשמה גם הגירה שלילית בחלק מערי הצפון כמו צפת, נוף הגליל וכרמיאל.

***

בשנת 2008 קיבלה ממשלת אולמרט החלטה מספר 3960, שהגדירה את הפריפריה כאזור עדיפות לאומי ואת יעד את הגדלת האוכלוסייה בה לכ-370,000 תושבים עד שנת 2020. מבדיקה שנעשתה במכון לחקר הגליל עולה כי גם החלטה זו לא מומשה. ב-2017 התקבלה בממשלה החלטה מספר 2262 לפיתוח כלכלי של מחוז הצפון וצעדים משלימים לעיר חיפה. בגוף ההחלטה נכתב כי:

"ממשלת ישראל רואה חשיבות בפיתוח כלכלי-אסטרטגי של אזור הצפון בתחומי ליבה ופיתוח מנועי צמיחה". דוח מבקר המדינה שבחן את מימוש ההחלטה מצא כי מרבית הסעיפים בה לא יושמו. בדצמבר 2021, קיבלה ממשלת בנט החלטה מספר 864 בשם "תוכנית לעידוד צמיחה דמוגרפית בת קיימא ביישובי המועצה האזורית גולן וקצרין לשנים 2025-2022". האם החלטה זו תיושם? האם גורלה יהיה דומה להחלטות הממשלה הקודמות שמוקמו במדפי גנזך המדינה?

מהותה של משילות היא לא רק לקבל החלטה, אלא גם לבצע אותה באופן שיעמוד בקריטריונים להערכה שהוגדרו מראש. אזור הגליל אכן במצב אקוטי ונמצא בצומת דרכים קריטי. נותר לתהות מתי ממשלת ישראל תתעורר ובמקום להכריז על ועדות ותוכניות חדשות תתחיל לשים באמת את האזור במרכז התפיסה האסטרטגית של המדינה?

כרמיאל. מילים גבוהות על פיתוח ומעשים - אין (הצילם מוויקיפדיה)

פרופ' אסנת עקירב היא ראש המכון לחקר הגליל במכללה האקדמית גליל מערבי ונשיאה זמנית של האגודה הישראלית למדעי המדינה