שלא כמו אהוד ברק ובוגי יעלון, הימים שיבואו בעיני יהיו שונים. הארץ תתמלא מחדש במחילה, בהסכמות, באהבת לרעך כמוך, בענווה, בסלחנות

האמירה "הנה ימים באים" הפכה להיות סיסמה נפוצה. לא ימים של נוחם, שלום, פיוס, תקוה, כנבואתו של ירמיהו, אלא ימים של הרס, כיליון, מלחמה, ועריצות, כנבואתו של עמוס.

הנבואה אמנם הסתלקה מישראל, לאחר חורבן בית המקדש, אבל נביאים מטעם עצמם, יש גם יש. וכולם, כולל עמוס וירמיהו, מדברים בשם אותו האלוהים, ומבקשים דרך להציל את העם מעצמו. האם יש לנו עדיין אמונה בנצח ישראל? אמונה בעצמנו כדי שנדע איך לבנות עם נאור, דבק בעקרונות של מוסר, נכון להגן על חייו בלא לפגוע בזכותם של האחרים לחיים מלאים משל עצמם?

דברי הימים שלנו מספרים על השליחים ששלח משה לתור את הארץ המובטחת, ואת האנשים החיים בה. השליחים, נבחרי העם וראשי שבטיו, חזרו עם תיאור ארץ זבת חלב ודבש בה יושב עם של ענקים, שלא יתנו לעם ישראל להתנחל בארץ המובטחת לו. לא פחד מפני הענקים הללו דיבר מגרונם של השליחים אלא משהו הרבה יותר עמוק וקשה: "ונהי כחגבים בעיני עצמנו". על חוסר האמון של עם ישראל בעצמו, על חוסר האמון באבטחה האלוהית לקבל לידיו את הארץ המובטחת, נענש העם בחסימת הכניסה לארץ. שנות דור, נדרשו לעם, לנדוד במדבר, עד שקם דור חדש לפניו נפתחו שוב שערי הארץ.

 אינני נמנה בין תומכי הליכוד או בנימין נתניהו. לא אזיל דמעה אם הוא  -   יתפטר, יפוטר, יואשם, ייענש, או ייכלא. אם בבחירות הבאות, ישתנו יחסי הכוחות ויוקם שלטון, משטר, חדש, לא אצטער על כך למרות שאינני מצפה מיורשיו של בנימין נתניהו לבשורות. ולמרות זאת, אין לי חלק במחאה ובהפגנות שלה. אין לי משום שלא כמו שליחיו של משה אני מאמין בכישרונו של העם היהודי ובערכים שלו. משהו שמכנים הד.נ.א שלו.

אני מאמין במה שאולי לא הופך את עם ישראל לעם סגולה, אבל נטוע עמוק-עמוק כשורשיו הרוחניים. אין לנו דיקטטורה ולא תהיה מאחר ואין לנו קרקע אליו יכולה דיקטטורה לשלוח עוגנים. שופטי ישראל, ולא משנה איך יבחרו, לא יאפשרו להפוך את בית המשפט לחוכא ואטלולא, ולא משנה מי יהיה השלטון. אנחנו היהודים לעולם לא נהיה הונגרים, פולנים או תורכים. האמון שיש לי בעצמנו, אינו נאיבי, הוא מפוכח ומבוסס.

כידוע בטבע אין פעולה ללא תגובה. כגודל הפעולה, תהיה גודל התגובה.

המחאה ההמונית נגד בנימין נתניהו מול ביתו בבלפור תחת הסיסמה "רק לא ביבי" הביאה בסופו של יום לחיזוקו בשלטון.

השפה הבוטה וחסרת המעצורים בה משתמשת המחאה נגד הממשלה והעומד בראשה עד כדי תאורו כבנו של השטן, מולידה ותוליד את ההגנה עליו.

הניסיון להציג את בנימין נתניהו כמי שאבד כל יכולת לשליטה, ובאותו הזמן כמי שחותר לייסד דיקטטורה, הוא ניסיון מגוחך.

שלא כמו אהוד ברק ובוגי יעלון, הימים שיבואו בעיני יהיו שונים. בית המשפט יתחזק לא ייחלש, הייעוץ המשפטי והקטגוריה יתגברו על חולשותיהם לטובה, ערך השקל יעלה, האינפלציה תרוסן, תחזור הצמיחה הכלכלית, יחוזקו היחסים הבינלאומיים, תרוסן הפשיעה, יתחזק הצבא למרות שהחרדים ימשיכו לא לשרת בו שרות מלא, ועדיין יישאר הסכסוך עם הפלשתינים בלתי פתור. לא תקום פה מדינה סוציאליסטית וחוסר השוויון ימשיך להדהד אבל תושבי המדינה יגיבו לשאלונים על שבעות הרצון במתן ציונים גבוהים למדינה.

אפשר להגיב או להגיד שאני מנסה להחזיר את הנבואה לחיינו. ולא היא. זו אינה נבואה אלא הצצה עמוקה אל קרבנו ואל מי שאנחנו. ההפרדה החוגגת עכשיו בין "אנחנו" ו"אתם" בין הצודקים ללא צודקים היא מלאכותית ומתעלמת ממי שאנחנו כולנו באמת.

הנה ימים באים והארץ תמלא מחדש במחילה, בהסכמות, באהבת לרעך כמוך, בענווה, בסלחנות. איני כותב לו יהי אלא כך יהי.

השליחים של משה. אל נהי כחגבים בעיני עצמנו. (מוויקיפדיה, איור: גוסטב דורה)