שום דבר עלינו בלעדינו באנגלית: ״Nothing about us without us״ | שירי סולומון

נעשה טוב כולנו, אם נחזק את כושר האבחנה שלנו ונחפש להעשיר בעוד ועוד קולות את תהליך קבלת ההחלטות, מתוך מטרה שתתרחב התחושה שיש מקום לכולם.

בשיח של פעילים בתנועות הנכים – א.נשים עם מוגבלות, בעשורים האחרונים, קיימת קריאה נפוצה. "שום דבר עלינו בלעדינו" . כלומר - אם אתם, מקבלי ההחלטות, רוצים באמת ובתמים ליצור תהליך שיתוף ציבור, תהליך שמיטיב עם הא.נשים, צרפו נציגים של האוכלוסייה המדוברת לתהליך קבלת ההחלטות.

בתהליכי קבלת ההחלטות בקיבוצים, בתנועות שיתופיות ובארגונים חברתיים נפוצה התחושה שבסך הכל – אנחנו א.נשים הטובים. אנחנו מאמינים בשוויון ערך האדם, אנחנו מאמינים בשיתוף ברמה כזו או אחרת, אנחנו שוקדים על שיפור החברה ומכאן שההחלטות שלנו נכונות וטובות – אך לא כך היא.

למה? כי לכולם, טובים וראויים ככל שיהיו, יש שטח מת בהבנת המתרחש בחברה האנושית. זה לא משהו רע בהכרח, טווח ההבנה החברתית שלנו מאפשר לנו לפעול בהתאם לצרכים ולרצונות שלנו ושל הקבוצות החברתיות שאנחנו שייכים אליהן. באותה נשימה מה שנמצא מעבר לאותו טווח קרי "השטח המת" (מדובר במונח מתחום האופטיקה או הנהיגה, בפשט -מה שאיננו רואים).

כפי שקיימת היום מחלוקת עמוקה בין תומכי למתנגדי הרפורמה המשפטית וכל צד סבור שהאמת אתו, ייתכן שקיימות עוד חלופות שאף צד לא מחזיק בהן באופן שיטתי. מה בדבר הקבוצות שלא משתתפות במחאה? האם יכולה להיות הסכמה שלא תחוש כמו פשרה טרגית?

כך בשגרה בקהילות שיתופיות נשמעים לרוב הקולות של מי שמדברים ומשמיעים את דבריהם. מה בדבר אילו שדיבור אינו הצד החזק שלהם? או א.נשים שלא מביעים את עצמם בכתב היטב ובאופן רהוט? אינני מתייחסת למצקצקים למיניהם. אלא לאותם שקולם לא נשמע.

נעשה טוב כולנו, מי שמתיימרים לעמוד בעמדות הנהגה רשמיות ובלתי רשמיות, אם נחזק את כושר האבחנה שלנו ונחפש להעשיר בעוד ועוד קולות את תהליך קבלת ההחלטות, מתוך מטרה שתתרחב התחושה שיש מקום לכולם.

הכותבת היא חברת דרור ישראל, גרה בקיבוץ מחנכים ברחובות, אמא לילד עם מוגבלות ועוסקת בטיפול קהילתי- ביתי בזקנים והגדלת המודעות למען א.נשים עם מוגבלות.


בין דורות. להעשיר בעוד ועוד דעות את תהליך קבלת ההחלטות.
צילום: דני סמימיאן