ראש המועצה פנה למנכ"ל מע"ץ, יועץ תעבורה אישר שהכביש מהווה סכנה בטיחותית של ממש, אבל למרות כול אלה, לא נמצא למע"ץ תקציב לדבר

כאשר עלתה קבוצת החלוצים להתיישב על הגבעה הצחיחה בעמק זבולון, הביטו החברים כמהופנטים בחריצים החומים שהותירו באדמה הבתולה גלגלי העץ של העגלה הרתומה לפרד האפור פארוּק.

בשנותיו הראשונות של הקיבוץ הייתה הנייה המינקת של כול התינוקות. ברם, אף שהבורא חנן את הנייה במעיין לא אכזב של חלב, עדיין היה הכרח לרתום את פארוק פעמיים בשבוע על מנת להביא כדי חלב מהכפר הסמוך. חלבן של הפרות לא היה טעים ומזין כחלבה של הניה, אבל היה בו די להשקיט את רעבונם הבלתי נגמל של העוללים.

אופני עגלת החלב חרצו את הנתיב הראשון שחיבר את הקיבוץ הנולד עם העולם. לימים הלך הפרד המסור לבית עולמו, ואת דרך העפר הדקו והרחיבו צמיגיהם של הטנדרים הראשונים. חלף עוד עשור, והתוואי רובד באספלט שחור והיה לכביש של ממש.

קיצים וחורפים חלפו. פה נפער בכביש בור, ושם נבקע חריץ. טלאים שחורים הוטלאו, גבשושיות עלו... והכביש הפך דרך חתחתים, מסלול מכשולים ממש. מאחר והתנועה בו הפכה סואנת למדי, פנה מזכיר הקיבוץ לראש-המועצה האזורית בבקשה דחופה לשיפוץ. ראש המועצה פנה מיד למנכ"ל מע"ץ ואף צירף חוות דעת של יועץ תעבורה שאישר שהכביש מהווה סכנה בטיחותית של ממש. אבל למרות כול אלה, לא נמצא למע"ץ תקציב לדבר. בצר לו פנה מזכיר הקיבוץ אל אחד מנציגי הקיבוצים בכנסת, ואכן, עד מהרה הגיעה הבשורה: נמצא תקציב!!! והביצוע – כבר בשבוע הבא.

בהתרגשות גדולה יצאו כולם ביום ראשון להיווכח בפלא. ואכן, בסמוך לשעה תשע בבוקר הגיע למקום טנדר מקרטע, ממנו ירדו חמישה פועלים ובעסק רב החלו חופרים, תוקעים מוטות ברזל,

מערבבים חצץ ומלט – ולבסוף תלו שלט:

"סע בזהירות – כביש משובש"