ההפגנות הבלתי פוסקות בישראל מעידות כי המוני אזרחים מצפים לשינוי אשר ראשיתו בשמירה על יסודות הדמוקרטיה

 

דמוקרטיה: האם התנהלות ארגונית חברתית לפי נורמות דרוויניסטיות מלטוסיאניות מוסוות בתמרונים פוליטיים פופוליסטים?; או, לחילופין, הפעלת מדיניות רווחה אוניברסלית שוויונית תוך מיסוי פרוגרסיבי משמעותי של שולי הכנסות גבוהות ומיסוי עושר עתק, למימון רווחה הולמת לכל נפש.

 

המציאות הקפיטליסטית אשר החליפה את המציאות הפיאודלית במהלך המאה ה-19 קידשה את חופש היוזמה הכלכלית הפרטית תוך התעלמות מוסדית מערכי השוויון והאחווה. תהפוכות חברתיות ומדיניות במערב במאות ה-19 וה-20 כגון: ביטול העבדות, התפתחות תנועות סוציאל דמוקרטיות ואיגודי עובדים, מהפכת אוקטובר ברוסיה, צמיחת הפשיזם והנאציזם בין שתי מלחמות עולם, משבר כלכלי כבד בארה”ב בשנות ה-30 והיחלצות ממנו בתום מלחמת העולם השנייה, התפוררות הקולוניות האירופיות בעולם השלישי ועוד, מיתנו מאוד את הנורמות החברתיות הדרוויניסטיות מלטוסיאניות במערב, והצמיחו אסכולה מדינית סוציאל דמוקרטית הפועלת לשיתוף האזרחים בתהליך הדמוקרטי, לרבות חתירה להנאה שוויונית מן ההישגים המשקיים של הישות הדמוקרטית ורגישות ציבורית לעוולות במדינות נחשלות.

 

תומא פיקטי. הסוציאל דמוקרטיה הקטינה את אי השוויון (מתוך ויקיפדיה)

התיקון הסוציאל דמוקרטי לאחר מלחמת העולם השנייה

הכלכלן הצרפתי תומא פיקטי חקר ומצא כי בשנת 1930 זכה העשירון העליון בארצות הברית ב-50% מן ההכנסה ובתהליך רצוף ירד חלקו ל-35% בשנת 1980. במקביל עלה חלקם בהכנסה של חמשת העשירונים הנמוכים יחד מ-14% בשנת 1930ל-20% בשנת 1980. תהליך מקביל במדינות אירופה מראה ירידת הכנסות העשירון העליון מ-40% מן ההכנסה בשנת 1930 ל-27% בשנת 1980, ובאותה עת עלה חלקם של חמשת העשירונים הנמוכים יחד מ-16% ל-25%. במהלך תקופה זו ירד חלקו של העשירון העליון בצרפת בנכסים/הון צבור מ-70% ל-50%, בעוד חלקם חמשת העשירונים הנמוכים עלה מכ-2% ל-10%. מעמד הביניים העליון – עשירון שישי עד תשיעי התחזק תוך שחלקו בנכסים עלה מ-28% ל-40%.                                                

 

צמצום אי השוויון בתקופה המתוארת לעיל נבע מנקיטת מדיניות סוציאל דמוקרטית (רווחה אוניברסלית) ע"י מרבית מדינות המערב, במאמץ לשקם את פגעי משבר שנות השלושים ואת ההרס שגרמה מלחמת העולם השנייה.

 

נסיגה במדיניות הרווחה האוניברסלית בארה"ב ובריטניה       

תהליכי ההפרטה העמוקים אשר התחוללו בעקבות בחירת רונלד רייגן לנשיא ארה"ב, ומרגרט תאצ'ר לראשות ממשלת בריטניה בשנות ה-80 של המאה העשרים, הניעו פיחות משמעותי במדינות כארה"ב, קנדה, אוסטרליה ובריטניה בהיאחזות בערכי השוויון והמלחמה בעוני כערכים צודקים מנחים ומייצבי משק וחברה ויחסים בין מדינות דמוקרטיות.  מאידך התחזקה שאיפה לשוויון ולמאבק בעוני תוך התערבות ציבורית ממלכתית במדינות צפון מערב אירופה – שוודיה , נורבגיה, פינלנד, דנמרק, הולנד, בלגיה. נקיטת מדיניות הרווחה האוניברסלית בארצות הנורדיות השפיעה גם על המציאות החברתית פוליטית ביתר מדינות מערב אירופה, לרבות גרמניה וצרפת.                                                                                          

 

תנועות והתארגנויות פוליטיות סוציאל דמוקרטיות במערב לרבות המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, מנסות לקדם מהלכי רווחה שוויונית וחיסול העוני מול כוחות פוליטיים בעלי אינטרס התעשרות  פרטית בלתי מופרעת תוך מצג רמיה פוליטי של תן לעולם להתנהל מעצמו, בטענה שהתערבות ממוסדת ב"סדר הטבעי" בכלים סוציאל דמוקרטים פסולה ונדונה מראש לכישלון. את הנידונים לחיי עוני ומחסור, תציל חמלת הטייקונים הנדבנים.

 

הדמוקרטיה בישראל על סף פיחות והתדרדרות

חולשת הזרם הסוציאל דמוקרטי אשר הקים ובנה את הישות הישראלית קיבלה ביטוי בתמורות החברתיות והמדיניות אשר עברו על מדינת ישראל ב-45 השנים האחרונות: ההתדרדרות להוויה הקפיטליסטית דרווינסטית השתקפה בהוצאה החברתית מן התוצר הנאמדת אצלנו ב-30% (31% בארה"ב). יחס זה במדינות סקנדינביה נאמד בין 49% בנורבגיה ל-57% בשבדיה. יחס הכנסה ממוצעת למשפחה מן העשירון התשיעי (במונחי כוח קניה) לזו מן העשירון התחתון עומד בישראל על 7.22 (בארה"ב 5.05 ) לעומת שבדיה 2.28 ודנמרק 2.57. תחולת עוני משפחות עומדת בישראל ובארה"ב סביב 20% לעומת כ-6% בפינלנד ובדנמרק.

 

ישראל תקועה במלכוד קולוניאלי אותו מזין ציבור דתי לאומני גזעני, הפועל לסיפוח יהודה ושומרון על תושביהם הפלשתינים לישראל, תוך הפיכתם ל"חוטבי עצים ושואבי מים", חסרי זכויות אזרח. העסקאות אשר רקח הלוליין הפוליטי, מלך הליכוד  נתניהו - האיש תאב השלטון הירא מפסק דין שופטיו עם הימין הדתי גזעני, ועם רבני החרדים - מסיגות את ישראל אל סף מציאות שלטונית דיקטטורית המתבטאת במאפיינים אלו:

א. מאמץ פוליטי לחיסול ההפרדה החוקתית בין הרשות השופטת לרשות המבצעת והמחוקקת – השתלטות מוחלטת של אוליגרכית נתניהו על ישראל.

ב. סיפוח יו"ש על שלושה מיליון תושביהם הפלשתינים לישראל, תוך דיכוי זכותם להגדרה עצמית – פיחות בעתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית בעלת רוב יהודי.

ג. הפקרת המציאות הכלכלית חברתית להתדרדרות קפיטליסטית דרווינסטית – הגדלת תחולת העוני ואי השוויון האזרחי.

ד. יצירת ועידוד מציאות בה "משתחרר" ציבור הולך וגדל של חרדים יושבי "כויללים" מתרומה יוצרת פרנסה וצמיחה, תוך אחזקת יחידיו כעניים מקבלי סעד בסיסי/קימחא דקיימא הממומן במיסוי הציבור העובד.

ה. הנצחת תפיסת "החיים על חרבנו". העולם לרבות חלקו הנאור, כולו נגדנו ואין לנו  אלא לחיות על החרב עד אחרית הימים במציאות נפיצה של איבה טרור וסף מלחמות.

 

ההפגנות מעידות על רצון לשמור על הדמוקרטיה (צילום: דוד עינב)

***

ההפגנות הבלתי פוסקות בישראל מעידות כי המוני אזרחים מצפים לשינוי אשר ראשיתו בשמירה על יסודות הדמוקרטיה – שמירת ההפרדה הפוליטית בין הרשויות כדי לשמור ולתחזק את איתנות הבלמים והאיזונים המגבילים את צעדי השלטון. באשר ליתר המאפיינים לעיל קיימת אנדרלמוסיה תודעתית בציבור ונחוצה התפכחות ציבורים גדולים על מנת לנוע למחוזות "אחרית הימים" עוד בימינו אלה.     

 

מן העולם הגדול אל החצר הקיבוצית הקטנה

באין חזון יפרע עם: חצרות מרבית הקיבוצים גדלו אמנם במקביל לנסיגה ממשימת "תנועה מיישבת", אך לתהליך ההפרטה שעברו מרביתם נלווה שינוי תודעתי החושף אותנו לסכנת הסתגלות לנורמות הדרווינסטיות. קיבוץ קואופרטיבי ישמור על יחודו וייעודו באם יצליח לייצר ולייצב סף רווחה קהילתית המלווה בסף תקציבי משפחתי הולם, כדי לאפשר הוצאות מחייה בכבוד לכל משפחות חבריו.

"הקיבוץ המתחדש" נסוג אמנם מעיקרון שוויון ערך העבודה, אך פיתוח משקו הקואופרטיבי המניב יאפשר הקצאת כספי רווחים לקרנות פנימיות, לתיקון אי השוויון התקציבי בין בתי האב ולרווחה ציבורית נגישה לכל. בנושא זה אין לנו אלא ללמוד מן המדינות הנורדיות את תפיסת העולם הרגישות והמעשה הסוציאל דמוקרטי במציאות של עולם המבולבל בין חזון "התחרות החופשית" בשווקים, לבין ההכרח בתקון פגעיה החברתיים של תחרות זו, המייצרים אלימות אזרחי גוברת.