אישי מביא מהמרכול בקבוקי חלב 3% מפלסטיק, במקום קופסאות קרטון. לא בדקתי, אבל משחקי אריזה הם תמיד הקדמה להעלאת מחירים

גם זה אחד מהרעיונות הגאוניים. מונופולים, ריכוזיות – אין משהו גדול מזה. הם לעולם לא נגמרים. הם תמיד כאן, מוכנים לקריאה. ברור גם שהם מעוררים רגשות – מונופולים הם דבר נורא. ריכוזיות – אין גרוע מזה. רק שלמרות כל הדיבורים, שום דבר לא קורה עם המונופולים, או עם הריכוזיות. הם כאן, נאמנים לתפקיד שהם ממלאים.

כדאי לדעת, שגם בשוודיה הריכוזיות נמצאת כל הזמן. לא זזה. האם יתכן שבהיקף האוכלוסייה הזה (קצת יותר מ-10מיליון איש בשוודיה, כמעט 10 מיליון איש בישראל) הריכוזיות היא תופעת טבע? משק קטן, אם הוא רוצה להיות יעיל,  חייב למרות קוטנו לייצר בקנה מידה גדול. כך הוא ממצה את היתרונות לגודל בייצור. על כן, בשוודיה הריכוזיות הייתה סוגייה בשנות השמונים של המאה שעברה, עם המעבר של כולנו לניאו-ליברליזם. כיום, משום מה, התרגלו. בקושי מדברים עליה.

בישראל, נדמה לי שעברנו מריכוזיות בייצור לריכוזיות ביבוא. בענפי צריכה המונית כמזון, הלבשה, רהיטים או כלי בית – חלק ניכר מהפריטים כבר לא מיוצר בישראל. הוא מיובא. 'תפתחו את היבוא' היה פתרון הקסם לריכוזיות. מה קיבלנו? רכיב יבוא של 73.3% בצריכת מוצרי תעשייה (למעט מזון) של משקי בית מקומיים. רכיב יבוא של 28.5% בצריכת מזון של משקי בית מקומיים. המון יבוא, אך, כצפוי, על ידי יבואנים מועטים. מה הרווחנו? הייצור המקומי הוכתב על ידי טעם מקומי, הוא השתדל לקלוע למידות מקומיות וגזרה מקומית, הוא לווה גם על ידי ייצוא בחלק מהמקרים.

ומה שהכי יפה הוא איך שהתמודדנו עם הריכוזיות ועם המונופולים בימים ההם. אני זוכרת חטיבת צרכנות במשרד התעשייה והמסחר. הם קשקשו עם היצרנים. הם השיגו מהם את הנתונים הבסיסיים של מפעלם, ואל תשאלו אותי איך. על כן, המחירים לא היו מטורפים, המפעלים הרוויחו אך לא השתוללו. אני מסתכלת עכשיו על תנובה. בהתחלה, החמאה נעלמה למספר שבועות, לקראת העלאת המחירים. עכשיו,  אישי מביא מהמרכול בקבוקי חלב 3% מפלסטיק, במקום קופסאות קרטון. לא בדקתי, אבל משחקי אריזה הם תמיד הקדמה להעלאת מחירים.

נדמה לי שהגיע הזמן להסתכל על הדברים שוב. לפני כך וכך שנים, המציאו את היבוא נגד 'ריכוזיות הייצור'. קיבלנו מספר קטן של יבואנים – ריכוזיים כמובן. אז, אולי, אם נהיה פחות דוגמטיים ויותר מתבוננים ולומדים, נגיע למסקנה שהמשק שלנו הוא משק קטן וריכוזי. ואם כן, אולי נחזיר את הרגולציה בתחומים מסוימים, נדבר עם המפעלים ונלמד איך לפקח עליהם. זה אומר חיסול הדה-רגולציה. זה אולי נורא לממשלה טיפשה, אך בסדר גמור לממשלה מתבוננת וחושבת.

מבוא להעלאת מחירים: קודם החמאה נעלמה, אח"כ החלב בקרטון (התמונה מטוויטר)

תמר בן יוסף היא בעלת הבלוג: עידן השוק החופשי