שש הערות על ששת הימים | קרני עם עד
נוכח המאבק על הדמוקרטיה אני מקצין ומודה שאני בעד שתי מדינות לשני עמים וכוונתי לא מופנית רק לנו ולפלסטינאים.
1. חמישים ושש שנים למלחמת ששת הימים ונדמה שכל הרע שהתרגש עלינו מאז ועד היום קרה בגלל אותו ניצחון גדול , גדול מדיי, על שבע מדינות בתוך שישה ימים. אולי הצלחנו לכבוש שטחים אבל לא את חטא היוהרה. אולי הרחבנו את גבולות המדינה ("יש לנו ארץ למה עוד אחת?" תהה שלמה ארצי) אבל החרבנו את חרות האדם על אדמתו. אולי שלטנו אבל איבדנו שליטה. ואולי ניצחון הבזק היה מהיר וקל מדיי מכדי שנפנים מאוחר יותר את ההפסד הצפוי של קורבנות משלנו ומשלהם ונחטא בחטא ההיבריס (יוהרה) שמשעבד אדם ואדמה לצרכים פוליטיים ומשיחיים.
2. אלבומי הניצחון היו חלק בלתי נפרד מאותה מלחמה: צילומים אייקוניים של הצנחנים ליד הכותל ושלישיית המצביאים - דיין, רבין ואשכול - התנוססו על דפי העיתונים וקירות הבתים. גם השירים לא איחרו לבוא והנציחו את האופוריה שאפפה את המדינה: נאצר מחכה לרבין, החזיקי לנו אצבעות, בשערייך ירושלים, הכותל, לחיי העם הזה, קרב רפיח, למנצח שיר מזמור, ראי רחל ראי (שוב לא נלך) וכמובן ירושלים של זהב עם הבית שהתווסף אחר המלחמה וקדם לחורבן הבית (כמעט) במלחמת יום כיפור. במלחמה ההיא, שנת 1973, נשמעו כבר זמירות אחרות ונוגות בהרבה - החיטה צומחת שוב, המלחמה האחרונה, גשם בעיתו, הבן החיל שלי, כל שנה בסתיו גיורא, על שלושה פשעי דמשק וכמובן חורף 73 שנכתב עשרים שנה מאוחר יותר ודיבר במלחמה שלא חדלה מאז.
3. הזיכרון הראשון שלי מאיש שמת במלחמה היה בגיל 10. עמדתי מול אחד מגני הילדים במצובה וראיתי את חיים גפן ז"ל, קצין הנדסה (מיל.) בגדוד צנחנים כשהוא מחזיק על ידיו את שריג הקטן. לצידו עמדה רעייתו אביבה (ז"ל) ושתי גננות התקשו לעצור את בכיין נוכח מראה האב שנפרד מאביבה שהייתה בהריון מתקדם ומבנו. לא הבנתי אז מדוע הבכי המר על המפגש המשפחתי הנעים. כעבור ימים אחדים, ביומה השני של המלחמה, נהרג גפן בקרב אום כתף בסיני.
4. לפני ואחרי המלחמה, נישאים על גלי הערצת העולם את משה דיין ואת שרוליק הקטן שגבר על גוליית, הגיעו המתנדבים. בהירי שיער וכחולי עיין, משוחררים כמו השטחים, ייבאו לארץ בשורה של מין וסמים. אולי זה מה שסימם את הגנרלים והשליטים שהחליטו לא לוותר על אף שעל ולהתמכר לתחושות שחרור וחופש מזויפות. מאיר אריאל זייף את ירושלים של ברזל, של נחושת ושל שחור, אבל איש לא הקשיב.
5. לאחר המלחמה הוציאו אפרים קישון וקריאל גרדוש (דוש) ספר הומורסקות (קישון) וקריקטורות (דוש) בשם "סליחה שניצחנו". הספר של שני אנשי הימין, עולי הונגריה, נועד להשיב מלחמה שערה לאומות העולם שביקרו את הכיבוש ואת סיפוח הפלסטינים ודרשו מישראל להחזיר את השטחים במסגרת הסכמי שלום. השם "סליחה שניצחנו" מפורש אצלי באופן אחר לגמרי. סליחה שניצחנו באופן חד ומוחלט כל כך, סליחה שניצחון כזה הביא למלחמות עקובות בדם שאת חלקן ניצחנו במחיר כבד. סליחה שלא השכלנו להפסיד אדמה במחיר רווח של חיי אדם.
6. חמישים ושש שנים מאז ששת הימים ותחושת הניצחון כבר מזמן איננה קיימת.. כיום יש מלחמה על הבית פנימה וגם מלחמות מחוץ. בכל פעם שאני מרחיק לבקר את בני ונכדיי בישוב ברקן שבשומרון עולות בי השורות "יש לנו ארץ, למה עוד אחת" . נוכח המאבק על הדמוקרטיה אני מקצין ומודה שאני בעד שתי מדינות לשני עמים וכוונתי לא מופנית רק לנו ולפלסטינאים.
עטיפת הספר "סליחה שניצחנו". הניצחון הגדול שיבש את הדעת
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
מדהים!!!
תודה רבה על המאמר הנפלא שלך.
סליחה שצדקת
היטבת לבטא! מסכימה עם כל מילה ועם כל הע/ארה מהשש.