אחרי שהיה עבד, ראה מופתים, חצה את ים סוף וקיבל ספר תורה בדיוור ישיר, מרד העם באלוהים. הפחד התגבר על האמונה

 

{א} וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא: {ב} וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ: {ג} וְלָמָה יְהֹוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה: {ד} וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה: {ה} וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: {ו} וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם: {ז} וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד: {ח}  שלישי  אִם חָפֵץ בָּנוּ יְהֹוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: {ט} אַךְ בַּיהֹוָה אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהֹוָה אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם: {י} וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד יְהֹוָה נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 

פָּרָשַׁת שְׁלַח לְךָ (או שְׁלַח) היא פרשת השבוע הרביעית מתוך עשר שבספר במדבר. החלק המרכזי בפרשה מתאר את חטא המרגלים ואת תוצאותיו הקשות.

***

בפסוקים הללו מתוארת תגובת העם לדו"ח המרגלים על הארץ ויושביה.

רבקה נאמן חברת צוות חינוך חברתי וכישורי חיים במטח, כותבת שאלוהים שולח את המרגלים לראות את ארץ כנען והם חוזרים עם מסר מורכב. הארץ היא גם "זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ" אך היא גם "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ". גם טובה וגם מסוכנת. למעשה, בעיקר מסוכנת. המרגלים מתארים את תושבי הארץ כחזקים וגדולים ואינם מאמינים בסיכוי של בני ישראל להתמודד מולם.

 

נאמן מעריכה שהסיבה האפשרית להערכה העצמית הנמוכה של בני ישראל היא העבדות שאפיינה את חייהם הקודמים שבהם אין לאדם יכולת השפעה על מה שקורה לו. כאשר אדם חווה לאורך זמן חוסר קשר בין פעולותיו ובין התוצאות שלהן, הוא נכנס למצב דיכאוני, מפסיק להאמין ביכולתו להשפיע על מה שקורה לו ומפסיק לפעול. מראה הפירות המתוקים ותיאור הארץ זבת החלב ודבש לא עוררו בבני ישראל רצון עז להגיע אליה.

***

הרב פרופ' יהוידע עמיר כותב שסיפור המרגלים מסופר כסיפור מובהק של "רשעים" מול "צדיקים". עשרת המרגלים הם כסילים וחוטאים. לעומתם, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, הם עמודי אש ההולכים לפני המחנה, סמל לעמידה איתנה ונאמנה, אמיצה ויישרת דרך. רק הם ישרדו מכל הקהל הגדול שהיה שם ויגיעו אל הארץ. רק הם ייזכרו כמי שסירבו לתעמולה ולהטלת האימה; הם, שעמדו מול ההמון הזועם ברגעים שאפילו משה איבד בהם את בטחונו העצמי ואת כוחו כמנהיג. לדבריו, חלק מהעדויות מצביע על כך שהאל הוא זה שציווה על משה "שלח לך אנשים". מסתבר שהם לא היו מרגלים. הם היו 'אנשים', 'ראשי בני ישראל'. אי אפשר היה שברחבי המחנה לא ייוודע ברבים דבר צאתם לדרך. גם הפגישה הטקסית שלהם עם משה, ערב צאתם, בוודאי זכתה להד רב. כך לא נראית משימת ביון.

 

שלא כמרגליו של יהושע המדווחים לו בחשאי על קורותיהם ועל רשמיהם, כאן כולם יודעים על מסעם ועל שובם, והכול מצפים לדבריהם. דיווחם אינו מסמך מודיעיני אלא אירוע ציבורי פומבי.

 

אחד מתרי-הארץ, חרד חרדת מוות מנהמת ההמון המחשב להתייאש מהדיווח, פוצח בדברי תעמולה ודמגוגיה. "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר יג, 30). כלב חורג משארית האיפוק והענייניות שעוד ציינה את הלילה ההוא.  אל מול דבריו הנלהבים של כלב מציעים יתר תרי-הארץ חוות דעת נגדית: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ".. אולי יש להאשים את משה, שכינס את האספה הזו, או את כלב שפצח במסע דמגוגי ובהטפה דתית משולחת רסן או את יתר-תרי הארץ שנסחפו אחריו והידרדרו להוצאת דיבת הארץ רעה ולהסתת בני ישראל נגד האל ונגד מנהיגיהם. קשה להכריע.

***

הרבה ליאורה אזרחי ורד כותבת שהלא ייאמן קרה. הדור היחיד שזכה לראות ולחוות את אלוהים, מורד בו. אחרי שהיה עבד, ראה מופתים, חצה את ים סוף וקיבל ספר תורה בדיוור ישיר, אבד אמונו. הפחד התגבר על האמונה.

 

דניאל פרידמן בספר " הרצחת וגם ירשת?" כותב שבפרשת המרגלים בצד הערעור על הסמכות, (משה ואלוהים) היה גם אופי של פגיעה במטרות האומה. רוב השליחים המבוהלים נתקפו אימה מיושבי הארץ, נטעו פחד בלבבות ואלה התמרמרו על משה ואלוהים שהוציאם ממצרים למען ייספו בחרב. כפירה זו בתוכנית האלוהית גררה עונש כבד. המתלוננים על אלוהים נדונו למות במדבר.

***

כְּנַעַן, מִילִּים וְלַחַן: שְׁלוֹמִי שָׁבָּן  (קטע מהשיר)

הַמָּקוֹם: אֵי-שָׁם בַּנֶּגֶב הַמִּדְבָּרִיּוֹת שֶׁל צִין

שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר גְּבָרִים הוֹלְכִים בַּחוֹשֶׁךְ בְּחַמְסִין

בְּשַׁיָּירָה, בְּלִי מַטָּרָה בְּרוּרָה

כִּמְעַט בְּלִי נֶשֶׁק וּבְלִי מַיִם

כְּלוּם לֹא קוֹרֶה וְכַעֲבֹר זְמַן מָה

קוֹלוֹ שֶׁל י' שׁוֹבֵר אֶת הַדְּמָמָה

מ' מִתְנַהֵג כְּאִילּוּ לֹא שָׁמַע, וְרַק מֵאֵט קִמְעָה

לְבֵינְתַיִים

שְׁלוֹשִׁים יָמִים וּשְׁלוֹשִׁים לֵילוֹת

מְטַרְטְרִים אוֹתָנוּ סְתָם,

אוֹמֵר וּבְקוֹלוֹ -

שָׁנִים שֶׁל עֲבוֹדוֹת קְטַנּוֹת מִטַּעַם וּלְמַעַן

זֹאת דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה לִכְנַעַן.

דַּבֵּר עַכְשָׁיו עִם הַפִּקּוּד

וְאִם אַתָּה פּוֹחֵד תַּגִּיד לָהֶם שֶׁי' אוֹמֵר

שֶׁלֹּא אִכְפַּת לוֹ אִם רָזָה הָאָרֶץ אוֹ שְׁמֵנָה

אִם יֵשׁ בָּהּ עֵץ, אוֹ אִם אֵין

יָפֶה מְאוֹד, עוֹנֶה לוֹ מ'

לֹא בְּלִי לִרְעֹד

אֲבָל בְּלִי לְגַמְגֵּם

אִם יֵשׁ עוֹד מַשֶּׁהוּ עַל לִבְּךָ

דָּבָר עַכְשָׁו, דָּבָר אִיתִּי

שְׁאַל בְּנִי וְנַעַן

כְּאִילּוּ לֹא הִרְגִּישׁ מַסְפִּיק מֻתְקָף

י' מְסַיֵּים וּכְבָר מוֹפִיעַ כ'

וְעַל פָּנָיו חִיּוּךְ לֹא חַף מִתַּעֲנוּג, שֶׁל כּוֹחַ

מִתְקָרֵב לַכּוֹחַ

כָּל מָה שַׁי' בְּסַךְ הַכֹּל אוֹמֵר

מַנְהִיג גָּדוֹל צָרִיךְ לָדַעַת לְוַתֵּר

לָסֶגֶת כְּדֵי לְהִיזָּכֵר בַּתּוֹר מָה שֶׁכָּל חַיָּיו

יִרְצֶה לִשְׁכֹּחַ

מ' כְּמוֹ מִתּוֹךְ חֲלוֹם לְפֶתַע מִתְקָרֵב

אֲבָל אֵין שׁוּם כְּנַעַן, כְּנַעַן הִיא בַּלֵּב

אִם נִיכָּנֵס, לֹא נִיכָּנֵס זֶה הָיִינוּ הַךְ

וְהַךְ בַּסֶּלַע פַּעֲמַיִים

אֲנִי רַק יְהוּדִי נוֹדֵד

נוֹלַדְתִּי כְּדֵי לְהִיפָּרֵד

מִקַּדְמַת דְּנָא וְעַד לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַיִם.

 משה מקבל את פני המרגלים Giovanni Lanfranco 1621