שומר הלילה שמע את נשיפותיו החנוקות מתחתית הבור של הסוס פנדריי והעיר מיד את מרכז הבניין משנתו. עד שהגיע זה למקום, כבר החזיר פנדריי את נשמתו האצילה לבורא

אז ככה... (סיפור אמיתי נשבע בזקן הנביא – יחזקאל). לפני זמן לא רב כיהנתי כמרכז אגף הכלכלה בתנועה הקיבוצית. הגיע אליי יזם צעיר עם רעיון. "בכול הקיבוצים, מדן ועד איילות, יש אסמי תבואות. האסמים האלה ניצבים היום כפילים לבנים, אבל לכול אסם יש סיפור. אני רוצה לפתוח מיזם שייקרא: 'שביל האסמים' – אנשים יעברו את המסלול ויישמעו את הסיפורים.'"

אמרתי לו ש: "או-קיי, אבל יש לי רעיון אחר בשביל השביל, תוריד רק את האות "א" ותהפוך את זה ל'שביל הסמים', גם זה יש בכול קיבוץ (?) ונראה לי שזה יכול להיות להיט."

ו"לגופו של עניין" – גם באסם שלנו נקשר סיפור ייחודי.

***

אין לך קיבוץ שאין בו שני מגדלים. הוותיק שביניהם – מגדל המים, ברכת בטון עגולה הנשענת על עמודים, והצעיר יותר – אסם התבואות. באסם התבואות שלנו טמון סוד שנשמר כמוס שנים רבות. כיוון שכול הנוגעים בדבר כבר אינם עימנו, אני מעז לפרסמו.

איש היה בקיבוצנו, אמציה שמו, והוא מומחה גדול בענייני סוסים. משה (שרתוק) שרת, שקיבל מהמלך הירדני עבדאללה סוסה יפהפייה במתנה, שמע מפי ידיד שבקיבוץ רמת-יוחנן יש חובב סוסים מושבע. משה שרת זכר את האמור במקורותינו "שונא מתנות יחיה" (נכון, לא רלוונטי לימינו אנו ☹), ומתנות שאוכלות – קל וחומר, וכך הגיעה הסוסה היישר מאורוות המלך ההאשמי אל משמורתו של אמציה.

אמציה קרא לסוסה "אמירה", פינק אותה ולא הרשה לאיש מלבדו לרכוב עליה, קל וחומר להעמיס רתמה על גבה, לקושרה לעגלה או להעבידה במלאכות השדה. לימים המליטה אמירה סייח זכר וקורא שמו בישראל "פנדריי".

לאחר מלחמת השחרור, עברה האחריות על האורווה לידיו של  החבר עקביה (שם בדוי) שהיה גם הוא מומחה גדול בענייני סוסים עוד מימי היותו שוליית עגלונים בגליציה.

כאשר נחפרו יסודותיו העמוקים של האסם, לא רחוק מהאורווה, הקפיד מרכז הבניין לגדר את המקום לבל ייפול לבור איזה ילד חלילה. פנדריי, שהיה ברייה סקרנית ושוחרת חופש, דילג מעל למשוכה, פרץ בנקל את "גדר הביטחון" ונפל לבור העמוק. שומר הלילה שמע את נשיפותיו החנוקות מתחתית הבור והעיר מיד את מרכז הבניין משנתו. עד שהגיע זה למקום, כבר החזיר פנדריי את נשמתו האצילה לבורא.

"עקביה יהרוג אותנו", גמגם מרכז הבניין, "הוא פשוט יהרוג את כולנו!!!".

צוות הבניין הושכם וכבר בשעה חמש סבב גלגל מכונת הבטון באון. דליים הורצו בזרועות חסונות אל תחתית הבור, הלוך ושוב, עד שהתערובת האפורה כיסתה לה לברייה האומללה.

ימי                           ימים רבים חיפש עקביה אחר סוסו והתאבל עליו אבל כבד. נפוצו שמועות שונות ומשונות, אבל את

הסוד                        הסוד האמתי שמרו ותיקי צוות הבניין מכול משמר.

עקביה קבור היום בבית-העלמין שלנו. פחות מקילומטר ממקום קבורתו של פנדריי הגיבור. צרות חדשות התרגשו על העולם והפרשה העצובה ההיא נשתכחה. אבל יש אומרים שלפעמים, בליליות ירח מלא, עולה חנוקה מיסודות האסם הישן מעין צהלת געגועים עמוקה וחרישית מאוד.

הסוס פנדריי. צהלת געגועים מתחתית האסם