בימים ההם, כשהחברים אכלו בחדר האוכל והמבשלות בישלו במטבח, והכל היה עוד חופשי ומותר, היו במטבח שני מקומות שמורים, חצי אסורים לכניסה: חדר הקירור והאקונומיה. בחדר הקירור נשמרו הירקות והפירות והחלב והגבינות, באקונומיה נשמרו הקונסרבים, הפסטות והאורז, הלחם, הממתקים והחשבונות.

חדר האקונומיה היה מין מובלעת בחלק האחורי של המטבח ומעין יראת כבוד אפפה אותך כשנכנסת לשם. זה היה חדר המבצעים שהאכיל את הקיבוץ. בחדר הזה ישבו האקונומים שמונו על ידי מרכז המשק או איזושהי ועדה אחת לכמה שנים, וניהלו את המבצע היומיומי המורכב ביותר בקיבוץ: האוכל.

הרמפה. החצר האחורית של המטבח. הכי מלוכלך והכי שוקק חיים (צילום נעה זית)

דורות של אקונומים ישבו שם, החל מתמר ברגמן עם הקול הצרוד מעישון שלה, אלקה הלר, בנימין פריד, שרה זינגר, מרים היימליך, פנינה גזית, עודד מנהיימר, והדורות הצעירים יותר, חיה קפ, אפרת קנטור, רות גודיס, רחלי דקל (שהכריזה יום אחד על שביתה במטבח כי באופן קבוע היו חסרות בו שתיים שלוש מבשלות), דורית שכטר, ברוכי סובול, שהיה האקונום האחרון בימיו האחרונים של חדר האוכל. כולם היו שם, שוברים את הראש על תקציב, על תפריט, על כוח אדם, על ארוחות שישי, על חגים. 

שתי כניסות היו למטבח, הכניסה הראשית דרך חדר האוכל וכניסה אחורית דרך הרמפה. הרמפה היתה החצר האחורית של המטבח. המקום הכי עמוס הכי מבולגן, הכי מלוכלך והכי שוקק חיים. לשם הגיעו ארגזי הירקות והפירות, שקי תפוחי האדמה והגזר, הקרטונים הגדולים עם הפרודוקטים, הבשרים. שם קילפו תפוחי אדמה ובצל לפני היות מכונת הקילוף. שם היה בור-אמבטיית  המים החמים בו הישרו את התבניות ספוגות השמן והבשר השטוח. משם, מקדמת הרמפה, יצאו הטרקטורים והעגלות עם ילדי בית הספר לעבודה בשדות, והמשאיות, עם דפנות הקרשים המתנדנדים והספסלים לאורכן, לטיולים. לשם הביאו חלב עיזים וביצים, תוצרת משק הילדים, למטבח. ברקע היו הכל-בו הישן שהיה פעם מאפיה, המכבסה עם חבלי הכביסה המתוחים והכביסה התלויה לכל אורכם עד למחסן הבגדים.

פעם ביום, בצהריים המאוחרים, היה עוזר האקונום (חנן פלס, חיים רבינוביץ, אלישע שנהר, ניר גרטי) שוטף אותה עם צינור מהעשן והפיח והאבק ושאריות הארגזים והקרטונים, ועוד באותו יום היתה מתלכלכת שוב. אף אחד לא ייחס לה חשיבות, לרמפה, היא תמיד היתה שם, מובנת מאליה, מוכנה לשרת.

 ועכשיו, מה עכשיו? 

עכשיו הגיע הזמן לספר את הסיפור הזה על הקירות.

לשם הביאו את תוצרת משק הילדים, למטבח (מארכיון גשר)