האסם | דודו פלמה
האסם, שסיים את תפקידו, נותר תקוע באמצע הקיבוץ, משמים כמצבה מתקלפת ואילמת לימים בהם היינו קרובים יותר לאדמה ולגרעינים שבאים ממנה
1.אחד הדברים שתמיד עשו לי בימי ילדותי הנידחים את הדגדוג הזה בעור שבא מרוב התרגשות, הייתה ההתגנבות לאסם, ולמכון התערובת המקומי ששכן בבני מעיו. זה היה קורה בדרך כלל אחרי הצהריים, כאשר הלכתי מבית הילדים אל חדר ההורים ("לך ישר הביתה!" הייתה הוראתה הקשוחה של המטפלת), והייתי סוטה מן המדרכה (כן, כבר משחר נעורי הייתי אנרכיסט פרוע שמורד בממסד) שהלכה בדרך-הישר לחדר ההורים, אל עבר האסם הגבוה והלבן, ששכן באזור המרוחק ו"המסוכן" של הלולים, והאיר כמגדלור זוהר את ימי ילדותי. בתוכי הרגשתי באותה שעה כמו כיפה אדומה שירדה מן השביל ונכנסה אל היער. או, לפחות, כמו פטר שהתגנב אל האחו כדי לפגוש בזאב.
2. כבר ממרחק, כשהייתי מגיע לאזור האקליפטוסים, הייתי יכול להריח את ריח המכון שהתאבך באוויר – בליל ניחוחות של גרעיני דורה, חיטה ושמן דגים, שהתערבבו בחלל המהביל של הקיץ, והתגבשו יחדיו לניחוח כבד ושמנוני.
ערימה מרשימה של שקים מלאי תערובת, כמו יצאו ממכחולו האימפרסיוניסטי של ואן-גוך, התרוממה ונגלתה אלי מתוך האפלולית הניחוחית של האסם. בד השקים היה גס ומחוספס, וכשנגעת בו, חשת שאתה נוגע במשהו חזק ויסודי, לפחות כמו האדמה שכל כך רחקנו ממנה בזמן האחרון.
3. מאחורי ערמת השקים המגובבת, הסתמנה והלכה לאיטה דמות של משהו, שנראה באפלולית האסם כמו טרינוזאורוס רקס שנרדם בעמידה. בלב מפרפר מהתרגשות התקרבתי אליו, עד שבבת אחת הפך ל"ג'ירפה", שלא הייתה אלא עגלת חלוקה ארוכת צוואר, שבאמצעותה היה מיירון, האיש שאחראי על אספקת התערובת (ושתמיד עלה ממנו ריח טוב וחם של חלות-שבת), מחלק את התערובת למכלים הגדולים של הלולים. לפעמים היה מיירון נעתר לתחנוניי, ומרשה לי להצטרף אליו לחלוקה, וההתרגשות אז הייתה גדולה עד מאוד.
4. היום האסם הוא סתם גווייה של בניין גבוה. חללו הריק גדוש בזיכרונות מאובקים. על גגו הגבוה, שפעם הייתה בוערת עליו חנוכייה חשמלית בחג החנוכה, מוצבת אחר כבוד האנטנה של סלקום. אולי כדי שחברי הקיבוץ יוכלו לתקשר טוב יותר איש עם רעהו. האסם, שסיים את תפקידו ולא היה לו לאן ללכת, נותר תקוע באמצע הקיבוץ, משמים כמצבה מתקלפת ואילמת לימים בהם היינו קרובים יותר לאדמה ולגרעינים שבאים ממנה (גם גרעיני החיטה והדורה, וגם גרעיני הנח"ל, שהיו משאירים לזיכרון עולם את שמותיהם במקומות בלתי אפשריים, על קירות האסם התלולים); וכך נותר האסם לעמוד מתריס בזעף כמונומנט שותק, אולי כדי להעיד על ימים בהם היה בין החברים הרבה "קשר", במקום הרבה "תקשורת".
5. ובכן זהו האסם של ילדותי, שמצטרף תוך עצב גדול אל שאר האובייקטים שזוהרים עכשיו באור יקרות בשדות השיתוף הנצחיים. וזוהי רק עוד דרך עבורי להבין למה התכוון המשורר נתן אלתרמן כאשר כתב ש"לעד לא תיעקר ממני אלוהינו תוגת צעצועיך הגדולים".
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
הסילו
אבא שלי עבד במחלקת הבניה של הקיבוץ המאוחד ובנה את האסם שלכם, יש לי תמונה של האסם עטוף פיגומים.