הצבא היה אמור להרחיק את הילד מכר הדשא, אבל הוא לא ייכנע לתכתיבים של מערכת פיקודית נוקשה וימציא תירוצים כמו לוויה משפחתית כדי לנסוע למשחק של מכבי חיפה

באירוע ההכתרה של מכבי חיפה כאלופת המדינה בכדורגל, חסר היה לי על כר הדשא ועל פודיום המדליות  עוד "שחקן נשמה" ... השחקן ה-12. כולם, כולל כולם, מהאפסנאי דרך המעסה ועד לאצילי ויעקב שחר, חגגו עם צלחת האליפות ועם הקונפטי והשמפניה. רק האוהד המושבע תמוז עם עד (גילוי  נאות בני האמצעי) נותר אי שם על היציע. מי שנרטב בגשם ונצרב בשמש והחמיץ שמחות משפחתיות ואירועים קיבוציים - מאז היותו בן שש ועד שנתו ה-36 (כולל) רק על מנת לצפות בקבוצתו הנערצת - ראוי היה לחגוג בשורת השחקנים המובחרת הזו.

במשחקה האחרון לעונה זו, מול הפועל ירושלים. הבקיעה מכבי חיפה חמישה שערים. כל אחד יפה ממשנהו. גם אני כאב גאה וכאוהד פסיבי, אקדיש לתמוז ולמכבי (כי חד הם) חמישה שערים.

שער ראשון: בילדותנו בחרנו להעריץ קבוצות עירוניות שונות בתנאי שקדם להן השם המפורש "הפועל'. אמי ואחי הבכור העריצו את הפועל פתח תקווה, בני הכיתה נחלקו בין הפועל תל אביב להפועל חיפה, וכולם ייחלו לניצחונות של הפועל נהריה (בכ"ז עיר המחוז) שכמעט ולא היו. מכבי ובית"ר היו מחוץ לתחום, ולכן רבה היתה תדהמתנו כשהעולל בחר במכבי חיפה כקבוצת האם שלו, לרבות הצבע הירוק והקונוטציה הימנית. אולי בלם הקבוצה דקל קינן, השכן מראש הנקרה, חולל את המפנה, ואולי הרצון להשתייך לנבחרת מנצחת. כך או כך, סחף אחריו הילד את סבו וסבתו בני השישים פלוס, שלא הבינו דבר בכדורגל אבל רצו למצוא נושאי שיחה עם הנכד המתבגר (מה רע בקנאביס?) וגם את אחיותיו שנאלצו להודות כי הירוק מחמיא לשחקנים. חדרו לבש ירוק ועל קירותיו התנוססו תצלומים שלו עם יניב קטן, ראובן עטר ובן עיון. פעם גם ראיינו אותו לערוץ 1 כאוהד מכור.

שער שני: עם השנים התגבשה במצובה קבוצה לא קטנה של אוהדי חיפה, לא מעט בזכות בני גרעינים שהגיעו מהעיר הצפונית. בכל משחק-בית התארגנה הסעה לאצטדיון קרית אליעזר. היה יום גשם כבד כשהחבר י', בעצמו מכור למכבי, התקשר אלינו וסיפר שתמוז הגיע למשחק כשהוא לבוש בבגדי קיץ ונרטב ביציע עד לשד עצמותיו. הוא תהה כיצד נתנו לו לעלות לרכב בקיבוץ ואנחנו נותרנו ללא מילים.., לא ידענו שנסע, בטח שלא בבגדים קצרים, ורק הבנו שהבחירה בין המשפחה הגרעינית למשפחה המכביסטית לא תמיד עובדת לטובתנו. "ואיך היה במשחק עצמו?" שאלנו. "היה רטוב ורועד מקור אבל החיוך לא מש מפניו" השיב לנו י'.

שער שלישי: הצבא היה אמור להרחיק את הילד מכר הדשא, אבל לא הוא ייכנע לתכתיבים של מערכת פיקודית נוקשה. חבריו לטירונות ולמסלול בהנדסה הקרבית תהו כמה סבאים וסבתות יש לבנאדם. במשחקי בית חשובים דאג תמוז "להרוג" את ותיקי השושלת המשפחתית ולספר שהוא צריך לנסוע ללוויה, אבל במקום זאת הגיע היישר למשחק בחיפה. אבל זה עוד הסיפור הנורמלי יותר, כי בהגיעו לשערי המגרש הבין שלא יוכל להיכנס עם הנשק האישי וגם לא יהיה לו זמן לאחסנו בתחנת המשטרה, ולכן הוא הטמינו בתוך אחד השיחים שצמחו פרא מחוץ לחנייה. די היה בעובר אורח שהיה מבקש להטיל מימיו בשיח ומוצא לפתע נשק מסוג תבור, כדי להביא למעצרו, אבל הרצון לראות את חיפה בפעולה היה חזק מכל משפט צבאי ומאסר צפוי. עם חזרתו לבסיס ב"צוקי עובדה", שבערבה, שיתף החייל את חבריו ליחידה בכל עוללות ההלוויה והפרדה מסבא האהוב.

שער רביעי: לימים נישא תמוז לתאיר והוליד את אלונה, קורן, ואביב. עכשיו נעשתה גם העברה בין דורית שכללה הרעלה בצבעי הירוק ורכישת מצעים, בגדים, כובעים ותיקי אוכל  שהתאפיינו בסמלי הקבוצה. המעבר מיציע "הקופים הירוקים" (הנחשב לרועש ואלים) ליציע המשפחות הרגוע יותר, לא היה פשוט, אבל הילדים מגיעים עם האב ורוח הקודש למשחקים ושרים עם הקהל הרב את המנוני  מכבי חיפה והזכירו לשופט מה עיסוקה של אימו בכל פעם ששרק נגד הירוקים.

שער חמישי: בתי הבכורה ירדן נישאה לעומר בן חניתה, אוהד מכבי תל אביב, ושלושת בניה מתעטפים  בגווני צהוב כחול. כעת הפכו המפגשים של הנכדים לטעונים במיוחד.. הירוקים מול הצהובים כולל "ברכות חמות" אלו לאלו. אנחנו מנסים להפריד כוחות, אבל הניסיון נכשל מראש. לפחות מתנחמים בעובדה שכולנו 'מכביסטים' למרות שעמוק עמוק בתוכנו נותרנו "פועלים".

תמוז עם-עד. ירוק עד (צילום: עצמי)