בין חברות: לשמור על הבית! | ענבל פרח פרן
אסור לנו לתת לבית להיחרב. אסור. זה הבית שלנו ואנחנו צריכות וצריכים להגן עליו בחירוף נפש.
שמי ענבל
אני אישה, אני אמא, אני אחות
אני אחות במרפאה למזעור נזקי הזנות בחיפה וממייסדות מרפאת ואהבת לפליטים וחסרי מעמד
אני חוקרת מגדר ומורה בחוג לסיעוד
בכל התארים האלה שנתתי כאן לעצמי יש כבר המון מקומות פגיעים שאם הרפורמה המשפטית תעבור יהוו מטרה למשטר לפגוע בי בהם.
הגעתי לכאן כאישה שביומיום שלה עובדת עם האוכלוסיות המוחלשות ביותר, אוכלוסיות השוליים – אלו שלא יבואו להפגין כאן, שלעיתים גם בעמידתן מול בית המשפט, או מול רופא או אחות או פקידה בביטוח לאומי יקבלו יחס משפיל ומלא סטיגמה – באתי בשם מי שקולם לא נשמע להזכיר לכולנו כי מטרתה של הפרדת רשויות ושל רשות שופטת עצמאית היא להגן על החלשים בחברה ולשמור מפני פגיעה בזכויות אדם. באתי בשם נשים שנסחרות לישראל לצרכי זנות והמדינה מערימה קשיים על מנת להכיר בהן. באתי בשם פליטות שברחו מאזורי מלחמה בכל העולם והגיעו לכאן לחפש מקלט – ממש כשם שסבא וסבתא שלי הגיעו לכאן כדי לחפש מקלט – אך לולא בגץ היו מקובצים היום בכלא שמזכיר מחנה עבודה ומגורשים מכאן.
***
באתי לכאן כדי להזכיר שהמהפכה הפמיניסטית עוד לא הגיעה, שנשים עדיין משתכרות 30% בממוצע פחות מגברים, שנשים עדיין נפגעות כאן מאלימות מינית, בעיקר בתוך ביתן, שנשים עדיין צריכות להאבק כדי לקבל גט, שארבע נשים נרצחו בחודש פברואר ובכולן הכתובת היתה על הקיר של תחנת המשטרה הקרובה לביתן. באתי להזכיר שהזכות לבחור אמנם קיימת לנו כנשים כבר 100 שנה אבל הזכות להיבחר עוד לא ניתנת לכל אישה במדינת ישראל. באתי להזכיר שרק השבוע שר האוצר ביטל את הכוונה של מדינת ישראל לחתום על אמנה בינלאומית שמטרתה למגר את האלימות נגד נשים כי הוא לא רוצה לתת לנשים פלסטיניות שהגיעו לכאן כסחורות לצרכי זנות הכרה. האנשים הראשונים שיפגעו במדינת ישראל יהיו אנשים בעוני ואנחנו מדברות על מדינה שבה אחד מכל שלושה ילדים הוא עני.
על כל אלה בגץ מגן. ולולא מאבקים קשים של א.נשים אמיצות ואמיצים לא היו נשמרות הזכויות האלה. הכנסת שלנו ידועה ב"הבלחות" שלה של המצאת חוקים שרומסים את כבוד האדם, שלא רואים כל אדם כאדם, שפוגעים בשוויון של אוכלוסיות מוחלשות, שפוגעים בשוויון של נשים – כל שוויון, כל זכות, ניתנה בזכות כך שיש מי ששומר סטנדרט מוסרי גבוה שדוגל בכבוד האדם וחירותו.
המשבר הזה חושף את המציאות שבה אסור לנו להסית מבט ממצבן של נשים מקהילות שונות שכיום (לפני כל רפורמה) לא זוכות לשוויון או חירות. עוד טרם הרפורמה, הרכב הקואליציה החדשה הוא כזה שנשים נעדרות בו מכל תפקידי המפתח. יש פה מדיניות שלמה של הדרת נשים שהממשלה הזאת מנרמלת ותלך ותחריף.
בממשלה הזו ישנם קולות שרוצים להעביר בחוק את האפשרות לטפל באנשים על פי "העדפה אישית ופוליטית" – חוק שנוגד את שבועת הרופא, נוגד את שבועת האחות, נוגד את כל הזהות המקצועית של מי שעובד ועובדת במערכת הבריאות.
בכל שנה כשאני מתחילה את שנת הלימודים אני מזכירה לסטודנטיות שעל מנת להיות אחות את צריכה להשיל מעצמך את כל הדעות הקדומות, את כל הסטיגמות, את כל פירורי הגזענות שאולי דבקו בך – ולבוא למקצוע נקיה ובלב פתוח לראות כל אדם כאדם. את העמדה הזו שעומדת ביסודותיהם של כל מקצועות הבריאות הם רוצים לשנות בחוק.
***
הממשלה הזאת היא ממשלה של קולות מסכסכים, מפלגים, מלאי שנאה – ואני קוראת לכולנו מכאן לשיח אחר. אני קוראת לנו לאמץ שיח של פגיעות. אני רוצה לחזור ולדבר מתוך הכלה והבנה, מתוך היכולת לראות את הכאב של כל אחד מאיתנו, לדבר מתוך האימהות – כי קולות כאלה – רכים, אמהיים, אוהבים מכילים לא נשמעים כאן. ושיח הפגיעות הוא חשוב – במקום בו הפגיעות ניכרת לעין אין הבדל בין אדם לאדם. אני אחות ולכן בית חולים הוא דוגמא מדהימה לדעתי לאיך החברה שלנו צריכה לנהוג – מקום של חמלה וטיפול, המקום בו זה לא משנה אם את פרופסורית באוניברסיטה או מנקה אותה, בו זה לא משנה אם את יהודיה או ערביה, אם את לבנה או שחורה, - הצוותים מחויבים לתת לך את מלוא הטיפול. ותהיה שם אחות ערביה, ויהודיה, ורוסיה, ואתיופית ורופאות – בדיוק אותו דבר, וכל אחת מהן תיתן לך את הטיפול בלי קשר לדת, צבע, מין, נטיה מינית או העדפה מפלגתית – פשוט כי את אדם. כשמגיעים לקצה הפגיעות, אין ברירה – עושים בשביל כולם יחד. אם המדינה שלנו, הממשלה שלנו, תנהג כמו בבית חולים – בלראות את הפגיעות, את הצורך להגן על החלש, את השוויון בין אדם לאדם – היא תהיה טובה יותר ואמיצה יותר – אבל עם הרפורמה שבדרך אין סיכוי שזה יקרה. יקרה בדיוק ההפך – רמיסה של זכויות אדם, ביטול הפגיעות. אנחנו רואות את זה במדינות שהופכות להיות ריכוזיות ודיקטטוריות – במדינות האלה מדינת הרווחה נשחקת, אין שוויון בבריאות, וגם אין הערכה ללמידה ומקצועיות, אין הערכה להשכלה. במדינות כאלה אם מדינת הרווחה נשחקת גם המערכת האקדמית והמקום שלה כמחוללת את מדינת הרווחה נשחק. כבר עכשיו ישנם הסכמים קואליציוניים שקוראים לבטל את הצורך בתואר אקדמי למקצועות הפרא רפואיים למרות שאנחנו יודעות ממחקרים בעולם שמספר האחיות האקדמאיות פר נפש במדינה מעלה את תוחלת החיים בה. הדבר הזה ישחק ויפגע במידה וההסכמות האלה יתקבלו.
***
מפגינות בגשר בית השיטה. צלם: דוד עינב
בשביל מרבית הסטודנטיות והסטודנטים שלנו המוסד האקדמי הוא סימולציית הכנה לחיים. וכשם שהוא יכול ללמד ולאמן לחיים משותפים ולהוגנות, הוא עלול לעשות את ההיפך... אנחנו כבר יודעות שמה שקורה באקדמיה משפיע על הסביבה ואנחנו יודעות שהגבלת חופש הביטוי, הגבלת החופש האקדמי הם כלים של משטר ריכוזי בו הדמוקרטיה נשחקת. הצעד הראשון של ממשלת הונגריה באקדמיה היה לסגור את כל התוכניות למגדר, תוכניות שחוקרות אי שוויון בחברה, שמוציאות לאור את כל תחלואיה, שמחנכות נשים שיש להן קול שראוי להישמע ולהיצעק. ואולי כשלקחו את הפמיניסטיות לא עשיתי כלום כי לא היית פמיניסט – אבל מה יקרה כשיגיעו למדעי הרוח? ולמדעי החיים?
הכוח של האקדמיה הוא בכך שהיא מאפשרת לכל הקולות להישמע, קולות רעננים ומגוונים יוצרים מחשבות פורצות דרך. יש לנו חירות להשמיע כל קול ויש לנו כסגל חובה לשמוע כל קול ולתת מקום לכל קול. יש לנו חובה לא להיות רק צודקים אלא להיות קשובים, כי כמו שאמר יהודה עמיחי:הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם
פְּרָחִים בָּאָבִיב
הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
הוּא רָמוּס וְקָשֶׁה
כְּמוֹ חָצֵר
אֲבָל סְפֵקוֹת וְאַהֲבוֹת עוֹשִׂים
אֶת הָעוֹלָם לְתָחוּחַ
כְּמוֹ חֲפַרְפֶּרֶת, כְּמוֹ חָרִישׁ
וּלְחִישָׁה תִּשָּׁמַע בַּמָּקוֹם
שֶׁבּוֹ הָיָה הַבַּיִת
אֲשֶׁר נֶחְרַב
אסור לנו לתת לבית להיחרב. אסור. זה הבית שלנו ואנחנו צריכות וצריכים להגן עליו בחירוף נפש. למנען ילדינו, למען הסטודנטיות והסטודנטים שלנו, למען מי שקולם לא נשמע וזכויותיהם ירמסו, למען עצמנו, למען החירות, למען השלום שחובה עלינו לעמול עליו, אסור לנו לוותר על הבית הזה שיהיה מכיל ומלא אהבה ודמוקרטי. יש למלא את העולם באהבה ובספקות, על מנת לחיות פה בכבוד, בהדדיות, בשלום, ביחד.
ענבל פרח פרן היא בת קיבוץ בית העמק. הדברים הוקראו בהפגנה במרכז זיו בחיפה ב-1.3
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!